רשימת הבלוגים שלי

יום רביעי, 23 באפריל 2014

המלחמה של שמואל אויערבך התחילה כשהרב שטיינמן ויתר לגור לפני שנים רבות ולמה ר' שמואל אויערבך לא מתאפק וממתין לתורו מפני שאיבד את עולמו

מאת בן תורה

אינני יכול להתאפק מלגעת בכמה עניינים חשובים נורא נורא ממש ממש במאוד מאוד:

בעקבות ויתורו של הרב שטיינמן בזמנו לחסידות גור בהנצחת החלוקה של 40 - 60 בחלוקת המנדטים, הלך הרש"א באותם ימים והקים את תנועת "תלם אמונה" בטוענה שאסור בשפו"א לוותר לגור יהיה מה שיהיה לא תקום ולא תהיה, הנימוק הרשמי שהפיץ הרש"א היה כמובן דאגתו לבני תורה הספרדים, אך כולם ידעו שפתיחת המפלגה נועדה כדי לעשות פוטש לרב שטיינמן ולטרפד את מנהיגותו.

זו לא היתה הפעם היחידה שהרש"א התפוצץ מקנאה וניסה לעשות פוטש למנהיג הדור באמצעות הכעס שלו כביכול על הקשרים הטובים עם גור. גם כשהרב שטיינמן נסע לחו"ל בנסיעות המשותפות שלו עם האדמו"ר מגור, כידוע ליודעי ח"ן ורבים הם, כתב לו הרש"א מכתב זועם וסהרורי שהרב אלישיב מאוד מאוד מאוד כועס עליו נורא נוראות שהוא נותן חלילה וחלילה לגיטימציה ציבורית לאדמו"ר מגור בנסיעותיהם המשותפות ובכך הוא מטיל חורבן והרס על כל מפעלו הקדוש של הרב שך שעשה הכל כדי להעיף את גור מהדומיננטיות ומההנהגה החרדית.

הרב שטיינמן שנחרד מהדברים הקשים ועדיין לא האמין שהרש"א עושה זאת מצרות עין למסעות המתוקשרים שמרוממים ומבססים את הנהגתם של שני המנהיגים של הציבוריות הליטאית והחסידית, עלה בחג הקרוב לקבלת המכתב לביתו של הרב אלישיב ושאל אותו (בנוכחות מספר אנשים לא מבוטל) האם הוא כועס עליו והאם הוא סבור שלגיטימציה לאדמו"ר מגור מהוה חורבן למפעליו של הרב שך, הרב אלישיב כמובן הכחיש לו את הדברים וטען להד"ם! להד"ם! כשיצא הרב שטיינמן מביתו של הרב אלישיב הוא התבטא לראשונה באוזני מקורביו: "ר' שמואל הזה הוא גם שקרן". רבים יודעים את הסוד כי מיום זה ואילך הרש"א הפך למחוק טוטאלית בעיני הרב שטיינמן. (אגב, בעיני רמ"י ליפקוביץ, האיש היה מחוק שנים רבות קודם לכן ואכ"מ).

מי היה מאמין שיבוא יום חלילה וחלילה והרש"א יהפוך למעריץ נלהב של האדמו"ר מגור לתפארת מורשת הרב שך. לא תקום ולא תהיה? פחחחח

אוסיף אולי עוד נקודה אחרונה ודי לי בזה. רבים סבורים בטעות, כי עמדתם של רמ"י ליפקוביץ ורמ"ש שפירא נגד וועדת טל בניגוד לדעתם של הרב שטיינמן והרב אלישיב, היא מאותה סיבה שהרש"א השתולל באותן ימים נגד וועדת טל. ולא היא. בעוד הרבנים ליפקוביץ ושפירא היו בעמדת מיעוט של קנאים, מתוך טהרת לב, מידות טובות, וחוסר שפשוף ופרגמטיות הנובעת מתום לב ומתמימות, הרש"א היה משופשף פי מיליון מהם כבר באותם ימים, מה זה משופשף, שועל של ממש. הוא מעולם גם לא היה קנאי ! (ושאפו ענק לרא"י סולוביציק שקלט וזיהה אותו עד כאב, כנראה כתוצאה מכך שהיה שכן שלו שנים רבות בשכונת גשר החיים) כל ההשתוללות של הרש"א באותם ימים נגד הרב שטיינמן עם מכתבים איומים המכילים מיליון פעם את המילים: חלילה וחלילה, לא תקום ולא תהיה, ממש ממש, נורא נורא, מאוד מאוד ושאר מילים סהרוריות, הייתה אך ורק עוד הזדמנות שנקראה בדרכו לחסל את הרב שטיינמן מבחינה ציבורית. לכן גם בעוד הרבנים ליפקוביץ ושפירא כעסו על הרב אלישיב בדיוק כפי שהם כעסו על הרב שטיינמן, הרש"א חיבק את הרב אלישיב ומאידך זרק בליסטראות ופשקווילים על הרב שטיינמן וד"ל.

תיקון טעות קטנה: מי שחושב שההתאבדות של השנה האחרונה של הרש"א נבעה מחוסר סבלנות של הרש"א להמתין עד מלאות 120 להרב שטיינמן, טועה טעות חמורה. לרש"א יש סבלנות של ברזל. זה לא עניין של סבלנות. הרש"א ידע כבר לפני 20 שנה כי ברגע שההנהגה תוחזק בידי הרב שטיינמן וכתוצאה מכך כל רבני בני ברק שמכירים את הרש"א ישר והפוך יהיו דומיננטים, הלך עליו הסיכוי לצמיתות להפוך למנהיג גם אחרי שר"ח קנייבסקי יגיע ל120. בניגוד להרב אלישיב שהיה אדם יחסית מנותק (ואגב גם הוא קלט אותו לא רע), כל הרבנים האחרים לא היו נותנים בחיים שעם ישראל ייפול לידי שועל רע שכזה ודו"ק. הרש"א ידע זאת ראשון ועשה הכל כדי לעשות פוטש להרב שטיינמן ולהכתיב לציבור את הרב אלישיב במקומו.

ובשביל מה כל זה חשוב?

יש מיעוט אנשים הסבורים לתומם שהרש"א באמת מזועזע מעניין אחד בלבד והוא חוג הגיוס. כלומר, הוא משוגע רק לדבר אחד ורק בנושא זה הוא לוחם בהרב שטיינמן בטירוף ובסהרוריות של חלילה וחלילה, ממש ממש, מאוד מאוד, נורא נורא, לא תקום ולא תהיה יהיה מה שיהיה.

באים הסיפורים האחרים ומלמדים אותנו. האיש מזועזע לא מחוק הגיור, לא מחוק טל, לא מהגיבוי שהרב שטיינמן נתן לאדמ"ור מגור במסעות המשותפים, לא מהויתור של הרב שטיינמן לאגו"י בחלוקת המנדטים, וגם לא מהתנגדותו של הרב שטיינמן היום לאדמו"ר מגור מאז פרשת החינוך העצמאי, וכו' וכו'

האיש מזועזע מהעובדה שהרב שטיינמן מנהיג את הציבור החרדי זה קרוב ל 20 שנה, זה הדבר היחיד שמשגע אותו חלילה וחלילה !

באותו טון ובאותה מנגינה עצובה בדיוק של החלילה וחלילה על הגיוס, השתמש הרש"א בחלילה וחלילה נגד הנסיעה המתוקשרת של הרב שטיינמן עם האדמו"ר מגור. ובאותה סהרוריות שניסה לעשות פוטש להרב שטיינמן בפרשת טל, בדיוק באותה סהרוריות הוא חיבק את הרב אלישיב באותה התקופה של חוק טל, למרות שהרב אלישיב היה תקיף לא פחות מהרב שטיינמן ואולי יותר (כידוע הוא הורה להפסיק לצטט את רמ"ש שפירא בעיתון ועוד). סהרוריות זו לא מילה. הוא השתמש על הרב אלישיב בסופרלטיבים שר"ח מואלוזין השתמש על הגר"א. בכל במה הוא דיבר בפרצוף מתבכיין נורא נורא על כך שהרב אלישיב אינו כאחד הראשונים כהרמב"ם והרמב"ן אבל בודאי ובודאי הוא כאחד האחרונים - החתם סופר והרשב"א ...(מי שהבין את הבדיחה, כאן המקום לצחוק). וכאן הבן שואל אם הרב שטיינמן הוא חלילה וחלילה מדוע הרב אלישיב הוא לפחות לא תקום ולא תהיה?

אם חוק טל הוא חלילה וחלילה ונסיעה משותפת עם האדמו"ר מגור היא חלילה וחלילה, וויתור לאגו"י למען השלום היא חלילה וחלילה, אז איך זה שהיום בשביל לעשות פוטש להרב שטייינמן מותר לחבור לאדמו"ר מגור ולהפוך לחבר הטוב ביותר שלו חלילה וחלילה?

התשובה היא אחת: כל צעד שיחזק את הרב שטיינמן הוא חלילה וחלילה לא תקום ולא תהיה וכל צעד שיחליש את הרב שטיינמן זה טוב מאוד מאוד מאוד ממש ממש ממש נורא נורא נורא.

תגובה 1:

  1. תפסיק להכניס את גדולי ישראל לנעלים שלך לכתוב שטויות עליהם שטויות

    השבמחק

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.