רשימת הבלוגים שלי

יום רביעי, 2 באפריל 2014

מניין נולד הנוהג למשוך בזנבות הסוסים?

כבוד הגרח"ש שליט"א
מאת: סופר ירושלמי

חשבתי כי מן הראוי להביא לידיעת כת"ר את המקור מפורש למנהג ק"ק פעיה"ק ירושת"ו במשיכת זנבות סוסים -

מובא בספרו של המחבר הנודע ה"ה אלכסנדר דרויאנוב זצ"ל (סעיפים 1031-1032 בספרו החשוב):

1031.
תחילה לא היו להם אלא בתים לדירה ולתורה ולתפילה, ולהבדיל דירים לבהמה גסה ולבהמה דקה. לאחר-זמן דקוּ ומצאו, שאין העולם מתקיים בלי מקח-וממכר, עמדו ותיקנו להם גם חנוּיות.  ומפחד גניבה בלילות העמידו שומר לשמור על החנוּיות. ואדם מהימן היה השומר ועשה שליחותו באמונה:
כל הלילה היה מהלך מחנות לחנות ומסתכל, שמא באו גנבים.  פעם אחת נסתכל וראה:  באו שלושה גנבים, פתחו דלתהּ של חנות והתחילו טומנים את הסחורה בשקים.  צחק השומר בקירבו – ולא השמיע קול.  ולאחר שכּילוּ הגנבים מלאכתם אשר עשו והעמיסו את השקים על שכמיהם והלכו להם, פרץ צחוק גדול מפיו:
טיפשים שכמותם!  דקדקו לבוא דווקא בלילה, שלא יראה אותם אדם, – ואילו אני ראיתי אותם וכל אשר עשוּ...

1032  משהגיעו לילי-חורף הקרים, בא שומר-החנויות של וקבל:
צינה אוחזתו בלילה. נתכנסו כל אנשי-העיר, והרב והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
ילבש השומר פּרווה בלילה וייחם לו.
קיים השומר וקיבל:  לבש פרווה בלילה וחם לו.  ולמחר בא השוטר, שר העיר, וקבל:
פרווה סימן-שררה היא, וסתם-אדם אינו רשאי ללבוש מה שהשררה לובשת.
נתכנסו כל אנשי-העיר, והרב והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא ילבש השומר פרווה שלא כדרכה – כשצידה הפנימי לחוץ, כדי להבדיל בינו ובין השררה.
קיים השומר וקיבל:  לבש פרווה שלא כדרכהּ – כשצידה הפנימי לחוץ.  ולמחר בא וקבל:
בלילה נכנס זאב לעיר וביקש לטרפו, משום שהוא, השומר, נדמה לו כשה, ובדרך נס ניצל מן הסכנה.
נתכנסו כל אנשי-העיר, והרב והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא יצא השומר רכוב על סוס, ולא יגע בו הזאב לרעה.
קיים השומר וקיבל:  יצא רוכב על סוס. ולמחר בר וקבל:
עם אור-הבוקר לא מצא מקום להכניס את הסוס.
נתכנסו כל אנשי-העיר, והרב והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
עם אור-הבוקר יכניס השומר את הסוס לעזרת-הנשים של בית-המדרש הגדול.
קיים השומר וקיבל:  עם אור-הבוקר הכניס את הסוס לעזרת-הנשים. ולמחר בא חשוב אחד מחשובי העיר וקבל:
אשתו מעוברת היתה, וכשנכנסה לעזרת-הנשים של בית המדרש הגדול להתפלל עם "ותיקין" ונתקלה בסוס – נבהלה והפילה.
נתכנסו כל אנשי-העיר, והרב והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא יכניס השומר עם אור-הבוקר את הסוס לעזרת-האנשים, שהללו אין טבעם לא להתעבר ולא להפיל.
קיים השומר וקיבל:  עם אור-הבוקר הכניס את הסוס לעזרת-האנשים. ולמחר בא וקבל:
כשבאו האנשים להתפלל ומצאו את הסוס, לא פּינה איש מהם מקומו, התחילו דוחפים אותו, ומיד נבהל הסוס וברח.
נתכנסו כל אנשי-העיר, והרב והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא יעמידו הגבאים את הסוס לפני התיבה, שמקום פנוי הוא זה.
קיימו הגבאים וקיבלו: העמידו את הסוס לפני התיבה. ולמחר בא החזן וקבל:
מעכשיו אין לו מקום לפני התיבה.
נתכנסו כל אנשי-העיר, והרב והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא יהא החזן רכוב על גבי הסוס לפני התיבה.
קיים החזן וקיבל:  עלה ורכב על הסוס לפני התיבה.  ולמחר בא וקבל:
כשהגיע ל"עושה שלום" לא נשמע לו הסוס ולא פסע שלוש פסיעות לאחוריו.
נתכנסו כל אנשי-העיר, והרב והפרנסים בראשם, והחליטו פה אחד:
מכאן ולהבא כשיגיע החזן ל"עושה שלום" יהיו הגבאים דוחפים את הסוס בראשו, והשמש יהא מושכו בזנבו, שיפסע שלוש פסיעות לאחוריו.
וכך הוא מנהג חלם עד היום הזה...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.