וכאן קרה משהו לא צפוי אחד בשם אפרים שארף שהוא המוליך ומביא של בנצי שטנגר ציווה להחזיר את ספרי התורה ולא לעשות מניינים נוספים, הוא אמר כי בפקודה מלמעלה אין עוד מניינים כאלו אלא כולם חייבים להתפלל במנין של הרבי, זה הזכיר להם בשעתו את מנדלי כשהוא שלט על אביו הוא היה עושה דברים כאלו והשניא את הציבור על עצמו בגלל זה
מה שאותו שארף לא לקח בחשבון כי הציבור לא מוכן לקבל את הטרור הזה ומאחר והוא ניסה למנוע בכח את קיום המניינים הלך שם מכות מכות עד ששארף הבין כי זה לא יילך ומי שבכל זאת רצו קראו בתורה התפללו והלכו
כאחד שראה, אספר בדיוק מה היה:
השבמחקבויזניץ נהוג כל השנים לעשות מניינים נוספים לקריאת התורה ולמוסף בשטיבלאך.
לפני פסח הודיע הגבאי לחצאין אזיק ויזניצר בשם האדמור כי בשבתות בהם נוהגים בויזניץ לשיר במוסף (כדוגמת תפילת טל בחג הפסח) אין לעשות מנין למוסף, ואחרי קריאת התורה על כולם לחזור למנין הגדול ולשמוע איך שהאדמור שר במוסף.
חלק מן המתפללים (שכנראה למדו מהאדמור עצמו בחיי אביו, איך צריך לציית, וד"ל) החליטו אחרי קריאת התורה לצאת ולהתפלל בחוץ תפילת מוסף. (קצת דרך ארץ עוד היה להם, ולכן עשו זאת מחוץ לשטיבלאך).
לפתע באמצע חזרת הש"ץ הגיחו אזיק ויזניצר הנ"ל ואפרים שרף והחלו לצעוק בקול גדול "מ ח ו צ פ י ם".
כשהם ראו שאף אחד לא מתייחס אליהם, החלו לדחוף בכח את האנשים ולתת מכות כדי להעיף אותם משם כולל את הש"ץ עצמו שזרקו אותו משם באמצע ברכה שניה של חזרת הש"ץ.
המתפללים שהיו קצת יותר עדינים מהם, לא רצו להשיב להם כגמולם, והלכו לביתם.
אכן דוגמא למופת נוסח ויזניץ !!!
בשביל קצת כבוד מדומה לאדמו"ר (שגם אצלו עד שנהיה אדמו"ר, ציות לאביו היה מילה גסה אצלו) מותר לוותר על כבוד שמים ולהפסיק אדם באמצע תפילת שמונה עשרה, שעל זה נאמר במשנה "אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק".
בושה וחרפה !!!