הנה מצינו אצל יוסף הצדיק שתי מדות אלו ביותר, ראשונה, שהיה תמיד מתפלל ומדבר אל השם יתברך,
ושנית, שהיה תמיד בשמחה, וכמו שכתוב (בראשית ל"ט) וירא אדניו כי ה' אתו וכל אשר
הוא עושה ה' מצליח בידו, ופירש"י, שם שמים שגור בפיו, היינו שהיה תמיד מדבר אל
השם יתברך ומהשם יתברך, וכמובא במדרש (תנחומא וישב), וכי פוטיפר רשע היה רואה
שהקדוש ברוך הוא עמו, ומה הוא כי ה' אתו, אלא שלא היה שמו של הקדוש ברוך הוא זז
מפיו, היה נכנס לשמשו והוא היה מלחש ואומר, רבון העולם, אתה הוא בטחוני אתה הוא
פטרוני, תנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ובעיני פוטיפר אדוני, ופוטיפר אומר
לו, מה אתה מלחש, שמא כשפים אתה עושה לי, והוא משיבו, לא, אלא אני מתפלל שאמצא
חן בעיניך, לפיכך כתיב וירא אדוניו כי ה' אתו, עיין שם, וכן מצינו אצל יוסף מדת השמחה
ביותר, וכמו שכתוב (בראשית ל"ט) ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח, ואמרו חכמינו
הקדושים (בראשית רבה פרשה פ"ו סי' ד'), גבר קפוז, היינו צהל ושמח ולב טוב (עיין שם במתנות כהונה),
כי עיקר ההצלחה תלוי במדת השמחה, וכמובא בספר המדות (אות שמחה חלק ב' סי' א') מי שהוא
שמח תמיד, על ידי זה הוא מצליח, והיתה מדת השמחה כל כך חזק ה אצלו, עד שלא היה
יכול לסבול עצבות אפילו אצל אחרים, ולכן כשראה את שר המשקים ושר האופים (בראשית מ')
והנם זועפים, שאל, מדוע פניכם רעים היום, כי רצה להכניס גם בהם מדת השמחה, והנה
על ידי כל מדות קדושות אלה, היה כוח ליוסף הצדיק לעמוד בנסיון עם אשת פוטיפר, כי מי
ששמח תמיד, הקדוש ברוך הוא שומר אותו מפגם הברית רחמנא ליצלן, וגם בכח תפילתו לא
התפעל כלל מפיתוי היצר הרע, וזכה להתגבר על יצרו ולהמשיך על עצמו קדושה עליונה.
וזהו עוצם קדושת ימי חנוכה, שזכינו להכניע קליפת יון האת רשעה, שעיקר טומאתה היתה
להשכיח שם שמים מישראל חס ושלום, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (ראש השנה י"ח): שגזרה
מלכות יון גזרה שלא להזכיר שם שמים על פיהם, וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום, התקינו
שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות, עיין שם, וכן אמרו (בראשית רבה פרשה ב' סי' ד'), וחושך
על פני תהום זה יון, שהחשיכו עיניהם של ישראל בגזורותיהם, ואמרו להם, כתבו לכם על קרן
השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, כי טומאת יון היתה ההיפך מקדושת יוסף הצדיק, שהיה
שם שמים שגור בפיו, והיה תמיד שמח, והם רצו להשכיח שם ה' מישראל, ולהגביר העצבות
והמרה שחורה בעולם עד שיתפוס אותם ברשתם , רחמנא ליצלן, שעל שם זה נקרא "יון", על
שם (תהלים ס"ט) טבעתי ב"יון" מצולה, שהוא ענין רפש וטיט שאי אפשר לצאת משם, ולכן
אמרו כתבו לכם על "קרן השור" דייקא, שהיא קדושת יוסף הצדיק הנקרא "שור", וכמו
שכתוב (דברים ל"ג) בכור שורו הדר לו, ועיקר עבודתו להסתכל על החכמה והשכל שיש בכל
דבר, שהוא אור האלקות שיש בכל דבר (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' א'), שזהו "קרן השור" , קרן
הוא מלשון אור, וכמו שכתוב (שמות ל"ד) כי קרן עור פניו, ושור הוא מלשון הסתכלות, וכמו
שכתוב (במדבר כ"ד) אשורנו ולא קרוב. והיוונים רצו להחשיך אור זה ולומר להם אין לכם חלק
באלקי ישראל, ומחמת זה היו שטופים בתאווה זאת ביותר, וגזרו גזירות קשות על בנות
ישראל (כתובות ג): כי תאווה זו תלוי בעצבות ומרה שחורה, ועיקר המלחמה נגדם הוא
כדברי רביז"ל בסוף שיחה זאת, "אפילו כשנופלין לפעמים לתוך רפש וטיט שקשה לו
מאד לצאת משם, צועקין וצועקין וצועקין" , שזאת היתה התגברות הכהנים הקדושים,
מתתיהו ובניו, שלא התפעלו כלל מטומאת יון, רק צעקו "מי כמוכה באלים ה'", והרגילו שם
שמים בפיהם של ישראל, ועל ידי זה הכניעו קליפת יון הטמאה, וזכו לאור הגדול של חנוכה,
שהם ימים טובים של שמחה בהלל והודאה. והשם יתברך יזכנו להמשיך על עצמנו קדושת
ימים אלו, ונזכה להתגלות אורו של משיח במהרה בימינו אמן ואמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.