אריה דרעי השלים אמש את ההצגה הקצרה ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית. האיש אשר התפטר מהכנסת ומהנהגת ש"ס ואמר בפנים מיוסרות כי "גם כך מספיק קשה לי" התעשת מול מצלמתה של ד"ר אילנה דיין ב"עובדה" וסלל את הדרך לחזור בו. כולם ידעו שהתפטרותו היא אחיזת עיניים ואמרו לו זאת, ובכל זאת התרגיל שיזם כדי לזכות באהדה עלה יפה.
דיין שאלה בפרטנות, אבל דרעי מרואיין מבטן ומלידה. חלק ניכר מהציבור
הלך שולל אחרי הדמע. נבהל שמא אריה הולך לעשות לביתו. רבנים התייצבו בפתח
דירתו ותלמידי ישיבה נלקחו מ"תורתם - אומנותם" כדי להכריז כי יריבו אלי ישי
"הוא בוגד", ובפיהם תפילה שאבא אריה הטוב והחנון ישוב להנהיגם. בתמימותם
האמינו לו כי השכינה חייבת לרדת מן השמיים ולהפציר בו כדי שייאות לא לנטוש
את צאן מרעיתו.
זה גובל בעלבון. לא רק בגלל התעלול של דרעי - שגם רעייתו יפה סייעה לו
בראיונה עם רינה מצליח בערוץ 2 - אלא בעיקר בגלל ציבורו. זה הציבור אשר
מאפשר לאדם אשר נכלא על פשע חמור עם קלון כבד לתעתע בו ולהשתמש בו "כחומר
ביד היוצר".
אילו הייתי מצביע מתמיד של ש"ס כמעט בכל מצב ובכל כנסת לא הייתי מעניק
את הפתק שלי למי שנוהג בי כך, מי שמזלזל בי כך, מי שמטרטר את בוחריו
בסחרחרת בלתי נסבלת.
דרעי גבר על יריביו בשלושה מישורים. הוא הכפיף לרצונו את מועצת גדולי
התורה; והחזיר אל ש"ס המידרדרת חלק מבוחריה; ובעיקר, הסיר מסדר היום של
הציבור הבוחר בינו לבין ישי את העניין העיקרי, והוא תוכן דבריו של המרן
עובדיה יוסף ששניהם נשבעים בו. יוסף אמר דברים קשים מאין כמותם על דרעי,
אבל מי בשכונת הר נוף זוכר מה תוכנם? אף לא אחד.
ברגע זה ידו על העליונה. אלא אם הציבור יחזור לתוכן הקלטת ששודרה, ואם
יתברר כי בכספת של תומכי ישי ממתינה עוד התבטאות מפי המרן. סיבוב שני של
התפטרות מדומה לא יצלח אפילו בקהל הנאמנים של ש"ס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.