מכתבים קצרצרים

משכתבים היסטוריה מיפים את הדברים מתעלמים מן האמת המרה איך וכיצד דיבר הרב שך
הדור החדש כבר לא יודע את אותו דור וקשה לבא אליו בטענות, העיתונות החרדית רחוקה מאוד מלכתוב ולספר כפי שהיה, משכתבים מיפים לא רוצים שיידעו את האמת, אבל מי שעדיין זוכר את אותן הימים, הדברים כפי שנכתבו וכפי שהיו שונים בתכלית, הרב שך לא היה נואם מזהיר, הוא לא ידע לשמור על פיו והיה מדבר בצורה ובדרך שהיה מסבך את הליטאים ואחרים, עד כדי שהיו מי שנאלצו לפרוש ממפלגתו בגלל התבטאויות חריגות. אבל כאשר פתחו יום מאוחר יותר את 'יתד נאמן' שם מצאת נאום מסודר ויפה, כזה שלא היה. בשעתו הייתי נוהג בעיתונים שלי להביא את הדברים ציטוט מהטייפ מילה במילה כפי שהרב שך נאם, ואת מה שכתבו ב'יתד נאמן' איך שדיווחו על נאומו על מנת שיראו את ההבדלים המהותיים, לא רק שסירסו והוציאו קטעים שלא נראו להם או לא רצו שיעסקו בכך, הם גם ניסחו את הדברים בצורה ובדרך שישמע אחרת מכפי שאמר

הרב שך זעק כי דעתו של רבי חיים גריינימן טריפה
מי שקרא את הדברים כפי שצוטטו בשעתו ב'יתד נאמן' חושב בודאי כי הרב שך הקדיש לר' חיים גריינימן חמש שורות בלבד, וכי זה לקח בדיוק דקה ואולי אף פחות, אבל מי שישמע את ההקלטה של אותו נאום ויקרא את הדברים כפי שדיווחו לא יאמין למה שיחזו עיניו, הוא צעק 'דעתו טריפה ' שוב ושוב, הוא תקף אותו קשות, אבל ב'יתד נאמן' הם הביאו כמה שורות בלבד, ולא יותר, ומדוע? מפני שחששו ממלחמה, הרב שך לקח סיכון גדול כשתקף את ר' חיים גריינימן מפני שאם הוא היה רוצה הוא יכל ללכד סביבו קבוצה של ראשי ישיבות שסבלו מהרב שך ולקרא עליו למלחמה ואף לפלג את המפלגה הליטאית, היו אז מי שחשבו לעשות זאת. מזלו של הרב שך שר' חיים החליט כי הוא פורש מההנהגה הציבורית ולא הולך למלחמות עמו, אם היה מחליט אחרת, היה לנו היום מנהיג בשיעור קומה שאי אפשר לתאר

שמואל אויערבך הסית את הרב שך לחסל את ר' חיים גריינימן על מנת לפנות לעצמו את הדרך
מעטים יבינו את מה שקרה אז, מדוע הרב שך הסתכסך עם כל כך הרבה רבנים, מדוע הוא תקף אותם ובצורה קשה, ומי עמד מאחורי כל זה, להרב שך לכאורה לא היה מה לפחד שמישהו יקח ממנו את ההנהגה, ברור היה אז לכל מי שרצה להכנס לנעליו שהוא יוכל לעשות זאת רק אחרי הרב שך, אז לשם מה הוא היה צריך לחסל כל מי שחששו שיהיו בעתיד מנהיגי הציבור. האיש שעמד מאחורי זה היה שמואל אויערבך שעבד יחד עם כמה שמואלים אחרים שהסיתו את הרב שך נגד כל מי שחשבו שהם עומדים לשמואל אויערבך בדרך להנהגה, על מנת לפנות לעצמו את הדרך לפסגה, בכך טמון הכל, מפני שהמחלוקת אז על עירית בני ברק ועל הגישה לש"ס, יכלו לפתור בשיחה אישית ולא היו צריכים לעשות זאת בנאומים בומבסטיים, מציאות היא שבכל נושא אחר שחלקו לאחר שיחה סיכמו והגיעו לפשרה לכאן או לכאן, ובכל זאת הרב שך לא ויתר על כל אלו שחלק עליהם לתקוף אותם בפומבי, מפני שאמרו לו כי אותם אלו שרוצים לתפוס את ההנהגה בעתיד, לא חושבים כמוהו וישנו לגמרי מן הקצה אל הקצה, זה היה מספיק בשביל להסיתו, והוא עשה לשמואל אויערבך את העבודה המלוכלכת

רוב גדולי הליטאים התנגדו לדרכו של הרב שך - זה מה שהפחיד אותו
מי שישים לב, במי נלחמו אנשי הרב שך ומדוע, ימצאו כי כולם היו נגד דרכו של הרב שך. עיקר המחלוקת היתה בדרך בצורת המלחמה, אף אחד לא התנגד למהות המאבק, שחסידי גור משתלטים על הכל ולא נותנים לשני לחיות, וכי אסור להשלים עם זה, אבל בניגוד להרב שך שסבר שצריך להתפלג ולהקים מפלגה חדשה, האחרים סברו כי את המאבק צריך לנהל בתוך אגודת ישראל. וגם מאוחר יותר כשהתפלגו לא השלימו עם הדרך של הפיכת הישיבות לסניפי מפלגות, הם התנגדו להחדרת עיתון לישיבות דבר שלא היה מקובל לפני כן, הרב שך הפך את הישיבות לסניפי מפלגה, וגרם שהם הפכו להיות אוניברסיטאות ולא עוד ישיבות במושגים כפי שהכרנו בעבר, מזה חששו אותם הגדולים שביקשו למנוע זאת, אבל במקום שהרב שך יענה להם לענין, הוא תקף אותם זעק כי אינם ראויים להנהגה, וכי דעתם טריפה

הרב שך ביקש למחוק את דרכו של החזון איש ולהחדיר מזרחיסטיות בדלת האחורית
מי שילמד את מלחמתו של הרב שך בר' חיים גריינימן ימצא, כי הוא התנגד לדרכו ושיטתו של החזון איש עד כדי שאמר כי מה שמותר היה לחזון איש אסור לר' חיים גריינימן, במילים אחרות, עם פטירת החזון איש מתה דרכו ואין לו ממשיך, מפני שאף אחד לא יכול להכנס לנעליו, הוא חולק עליו ורוצה אחרת. אבל לא רק זאת, הרב שך זעק נגד המזרחי על מנת להחדיר מזרחיסטיות. מה היתה דעת המזרחי בשעתו, היא טענה שעלינו להשתלב בקואליציה ובממשלה ולהשיג שפע מבפנים ככה נחזיק את עצמנו ונגביר את כוחנו. אגודת ישראל התנגדה לכך וישבה כל השנים באופוזיציה עד עלייתו של מנחם בגין שהתירו כניסה רק לקואליציה ולא יותר מזה, אסור היה לשאת בתפקידים ממשלתיים כלשהם כולל סגני שרים, אבל הרב שך לעג לכל אלו וכשנתן יד להקמת ש"ס התיר להם שרים וישיבה בממשלה, ולא די בכך כשהוא הקים את דגל התורה הוא מיד התיר את תפקידי סגני השרים וככה החדיר מזרחיסטיות לחרדים מן הדלת האחורית, כשהרב אלישיב משלים אותו מחדיר גם את הרבנות הראשית, שהיתה אסורה ומנודה לדעת החזון איש ורבה של בריסק, ושניהם יחד הפכו את החרדים למזרחי חרדית