רשימת הבלוגים שלי

יום שלישי, 7 באפריל 2015

מכתבים קצרצרים


ממציאי הסיפורים מריצים אלילים ואין להם דבר עם האמת
היה זה הרבי הרש"ב מליובאוויטש שאמר לפני הרבה שנים, כי מי שמאמין לסיפורים שמספרים על צדיקים גדולים רבנים וראשי ישיבות הוא טיפש, אבל מי שאינו מאמין הוא אפיקורס, לכאורה דברים סותרים, מה שתעשה לא טוב, תאמין אתה טיפש לא תאמין אתה אפיקורס, אז אולי יהיו אשר יאמרו עדיף להיות טיפש מאשר להיות אפיקורס, שזה גם ענין. אבל האם משום שאני טיפש הסיפור הופך להיות אמיתי, או שמא מחנכים אותנו עם סיפורי בדים של מה שלא היו ולא נבראו. אז גם על זה ענה הרבי הרש"ב, כי עלינו להאמין כי סיפור כזה יכל לקרות, ואז אין זה משנה עוד אם קרה או לא קרה

מה עדיף סיפור או משל?
מה שמטריד אותי שנים, איך ניגשים לסיפור, מצד אחד אני יודע כי אלו סיפורים שהמציאו, מאידך להדוף לומר לא מאמין זו גם בעיה, מפני שסיפור כזה יכל לקרות. אז ישנם מי שאומרים כי עלינו להתייחס לסיפורים כמשלים, כאן אתה יודע כי זה לא קרה אלא רק משל, מה שיכל לקרות וללמוד מכך את הלקח, אבל יש הבדל תהומי בין משל לסיפור, מפני שמשל לא חודר בך כמו סיפור שמדהים ומרתק וחודר עמוק לנשמתך וישנם שחיים עם הסיפורים הללו כל חייהם

מי הם הזקוקים לסיפורים
האמת היא כי לא כל אחד זקוק לסיפורים למרות שבליל הסדר אנו חוזרים ואומרים כי מצוה לספר, הסיפור הזה חייבים לספר אותו, אבל זה סיפור שהכל יודעים שקרה אין על זה כלל וויכוח, השאלה שאני מציב כאן הם הסיפורים שכלל לא בטוח שקרו, הם מודפסים בספרים, ולאחר שאתה שומע אותם שוב ושוב מגלה איך שעבדו עליך וכי סיפור זה כבר סיפרו על אחרים, וכי מדובר בלא יותר מהעתק הדבק כשהשינוי הוא רק בשם, וכשהולכים עוד יותר לאחור מוצאים כי היו אלו מומחים שזה היה כוחם דמיון מפותח, הם כתבו את הסיפורים הללו, והפכו להיות כאילו היו, בבחינת שקר אמור אותו פעמיים והוא הופך להיות אמת. והשאלה היא, מדוע נרצה לחיות בשקר אם אין אמת בסיפורים הללו. והתשובה על כך היא, כי ישנם מי שזקוקים לסיפורים על מנת לחזק את אמונתם, ולשם כך מספרים. זה ענין של סיפור יציאת מצרים, וזה ענין של סיפורים אחרים, כמו אותם חסידים המסבירים כי מצוה לספר, וקודם ולפני כל דבר חייבים לספר סיפור חסידי, כך לחזק את האמונה. ובכל זאת אני חזור ושואל שוב ושוב, האם רוצים אנו לחיות עם דמיון או שאנו מחפשים את האמת רוצים להאמין באמת ולא בסיפורים דמיוניים

סיפורי הצדיקים והגדולים מרחיקים עדותם
נמצא עוד משהו מאוד מעניין, כי במשך השנים תמצאו ספרים חדשים של סיפורים או אפילו דברי תורה ואימרות מגדול זה או אחר, והשאלה היא היכן הם היו כל כך הרבה שנים? מתברר כי לפחות לחלק מן הגדולים במיוחד רבי'ס ודומיהם יושבים וכותבים לאחר פטירתם הרבה יותר מאשר בחייהם, בונים ספר טוב, למרות שאותו רבי לא אמר את הרבע ממה שכתוב שאמר, מושיבים אנשי עט וספר מי שיודעים איך לעשות זאת, ומשתדלים להעלות תוצרת טובה, מקבלים תשלום טוב על זה, והנה ראו מה כתב גדול זה או אחר שחי לפני חמישים או מאה שנה ויותר. מופיעים הגדות של פסח של מי שכלל לא כתבו בחייהם הגדות כאלו, נמצא מי שמבקש למכור טוב את ההגדה שלו הוא כותב כי אלו מפניני אותו גדול וקונים בכמויות, ולך תספר כי מדובר באוסף ממקומות שונים. - למשל אחד מן הגדולים הכי מפורסמים שחי לפני מאתיים וחמישים שנה כתבו ספר והגדה כאילו שמדובר באמרות ודברים שאמר, ומצאתי אותם בספר שיצא לאור מאה שנה לפני שאותו גדול בכלל נולד, ישב מי שמבקש להאדיר גדול מסויים בשל חשבונות פוליטיים פנימיים שלא כאן המקום לעוסק בהם, ומבקשים להוכיח כי הוא היה גדול יותר ומביאים בשמו דברים שמעולם לא אמר ולא כתב ולך תכחיש. הוא בודאי חשב כי את אותו ספר של אותו בעל מחבר כמעט לא ידוע ושאף אחד לא הדפיס מחדש את ספרו וככה עובדים על הציבור

לסיפורים פלוס ומינוס כמו שזה מחזק הוא יכול גם להרוס
מדוע אני כותב שורות אלו ומה מפריע לי בענין הזה, זה הנזק הגדול שסיפורים רבים גורמים לאמונה, סיפור מן הסוג שמספרים בימינו יכול להיות טוב ולפעול חזק אבל יכול גם לקלקל. קחו לדוגמא, כתבו על רבי מסויים מירושלים שנסע לקבר של אביו בטבריה ליארצייט, קבעו שכולם יהיו שם בשעה 5 או 6, והרבי עוד היה בירושלים בשעה 4 ובחמש כבר הגיע עם מכוניתו לטבריה, ומכך קבעו כי בודאי היתה לו קפיצת הדרך, ולך תאמין. טיפש יאמין, אבל מי שחושב קצת מגיע למסקנה שכמו שהסיפור הזה לא נכון גם סיפורים אחרים לא נכונים ואז קלקלנו הכל. השאלה שאני מציב כאן, האם לא עדיף שנתרכז בסיפורים אמיתיים גם אם הם מעטים, נוותר על כל מאות ספרי הסיפורים שכל כולם שקר, גם אם יש שם סיפור או שניים אמיתיים כל היתר דמיון מפותח, המסוגלים להזיק יותר מאשר להועיל

איך שמישהו נפטר מיד ממציאים סיפורים שלא היו ולא נבראו
אני חייב כאן להודות לאחיו של האברך ר' מוטי גרבר ז"ל שנהרג בהלוויית הרב ואזנר, שמיד עם פרסום סיפור דמיוני על הקשר של אחיו עם הרב וואזנר הוא הכחיש את הכל וכתב כי אין בכך כל אמת. מה שהאח לא קלט כי זה דרכם של אותם כסילים הממציאים סיפורים ומקוים כי יקנו את השקר, ויחיו עמו. משום מה בציבור החרדי לא יודעים לחיות עם האמת, צריכים להמציא, לא מסתפקים במה שיש, חושבים שזה לא מספיק, צריך לעשות ממי הרבה יותר ממה שהיה, לא רוצים להכיר בגדלות של אדם גם בלי הסיפורים הללו, מבקשים לעשות ממנו את מה שהעם הארץ והילד הקטן יבין ולא מסתפקים שיגדלו קצת וממילא יבינו במי ובמה מדובר. - לדעתי, צריך למחוק את אותם הסיפורים ואת אותם היצורים בעלי הדמיון המפותח הממציאים סיפורים המזיקים הרבה יותר מאשר מועילים, בימינו כאשר הטכנולוגיה מפותחת קל הרבה יותר לחקור לחפש ולהגיע למסקנה שהיא היפך מרצון ממציאי הסיפורים, ולכן בואו נתרכז באמת בלבד, ונראה איך שנצליח הרבה יותר מאשר עם המצאות של סיפורים שלא היו ולא נבראו

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.