רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 24 באפריל 2015

מגילת סאטמאר - אוי ס'איז גוט

ויאמר ה' ליואל לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: אתם ראיתם כי מן היואל משה דיברתי עמכם: בית המדרש ישן תבנו לי על מקום חמש מאות בבעדפארד עוועניו: הוא המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם: שמה תבכו בעת שתשקע החמה ביום השבת ושמה תשמחו ותמחאו כף לכף ביום שמיני עצרת: והיה כי ימצא בית המדרש אחרת או שופט אחר או רב אחר בכל סביבות מקומי: ויצאו זקני העיר ומדדו אל העיר אשר סביבותיה: והיה כל השופטים והשרים אשר יהיו בתוך התחום של המקום אשר בחרתי ההוא: ונתצתם את מזבחותם וחרפתם את תורתם ותשברו את קהילתם: מחה תמחה אותם ואת בניהם ותלמידיהם: זכור אל תלכו לרעות בשדה אחרים: כי אם באותו איש ובאותו מקום הישן בחצר חמש מאות על בעדפארד עוועניו שמה תתפללו ושמה אבא אליך וברכתיך: והיה כאשר תצליחו לגרש כל שונאיכם מכל סביבותיכם: ופרצת ימה וקדמה צפנה ונגבה וגדיים יעשו תיישים בכוח של אותו זקן הוא רבינו יואל אשר שמתי לפני העדה: והיה כל מקום אשר תדרוך כף רגלו שמה תבנו בנינים גדולות ובצורות לשמים ושמה אבא אליך וברכתיך:
וביום עשרים ואחד לחודש התשיעי חג ההצלה יום צאת רבינו יואל מארץ גרמניה עם אשתו: כשהציל אותו האיש קאסטנער וחביריו הציונים בשעה שנהרגו כל קהילתו וחסידיו ותלמידיו ומכיריו ונאבדה הספינה וניצל קברניטה: ובתו של רבינו ובעלה כבר ניצלו על ידי לקיחת סערטיפיקאט ציוני ועלו לארץ שהיתה קדושה ונעשתה טמאה: ביום הזה תחוגו לי בתופים ובמחולות ובעשרת אלפים ככר בשר אדם: ככה תאכלו הבילקעס והדגים, חמשה עשר מעלות מצד זה וחמשה עשר מעלות מצד זה: ועליהם תאספו כל בחור ואיש זקן וילדים קטנים: ויבא רבינו יואל או אחד מבניו או מבני אחיו אשר ימלוך בימים ההם: וילבוש בגדים לבנים ומצנפת גדולה עם שערי בעלי חיים עבים ושחורים אשר יקנו בעד ששת אלפי שקל כסף עובר לסוחר: ויעמוד בקרב קהל עדת חסידיו ויזמרו חסדי ה' כי לא תמנו עשרים פעמים: ואחר כך יזמרו בך בטחו אבותינו שלשים פעמים: ובכל פעם יגביהו את הקולות ואת הלפידים וירא העם וינועו אמות הסופים: והיה ביום הזה לא תחוגו כי אם בתוך בנין הנקרא ארמארי, וביום הזה שמה אבא אליך וברכתיך מלבד במקום הישן בחמש מאות בעדפארד עוועניו: ובכל שנה ושנה תזכרו את הציונים שהצילו את רבינו ואת משפחתו ותאמרו ארורים האנשים אשר בגללם ניצל רבינו: והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת: ואמרת אליו כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ולא בצדקתי וביושר לבבי כי נשתכח דרך הצדק והיושר והמוסר מקרב עדתינו


להמשך כנסו כאן:



א. וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יֹואֵל בְּצֵל תּוֹמֵר בְּאֶרֶץ אֶדוֹם:
ב. אֶת עַמִּי יִשֹרָאֵל לֹא כִּלִיתִי, וְאֶת בְּרִיתִי זָכַרְתִּי:
ג. וְאֶעֶשֶֹה אוֹתְךָ לְגוֹי גָדוֹל וְעָצוּם, בְּאֶרֶץ חַדָשָּׁה לֹא זְרוּעָה:
ד. כֹּה (כא כתיב) אָמַר ה', אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת (תחש כתיב), אָנֹכִי אֶהיֶה עִמְּךָ:
ה. וַיְהִי יוֹאֵל מֶלֶך בְּיִשְֹרָאֵל, עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבוֹא לַמִלְחָמָה:
ו. עוֹבְרֵי דֶרֶך אֶצְלָם יֹאכְלוּ, אֶבְיוֹנִים וְדַלִּים שָּׁם יִתְּמְכוּ, ורב טוב עשה בישראל:
ז. ויוכיח יואל את אַגֻדַּת יִשְֹרָאֵל, ויאמר להם אל תפנו אל עובדי אלילים ובמשכנותיהם לא תשבו:
ח. ויקרא ליוסף האשכנזי לאמר, האספו לי עבדי, נתן יוסף עזריאל:
ט. ויקם ממטתו ויאמר להם, תש כחי והנני הולך בדרך כל הארץ:
י. ואתם מצאו חן בעיני, זכרו תורת משה, ולא תשקרו בשמי לשקר: ס
יא. אחרי הדברים האלה, ויאסף יואל אל עמיו אל ישראל הכואבים:
יב. ויצעק משה בן אחי יואל אל ה', שלח נא ביד תשלח:
יג. וירבו הרוצחים בישראל, ולא חמו על דל והאלמנה:
יד. ויצעק משה אל ה', נקום נא את דמי הנשפך:
טו. ויאמר ה' אל משה, הנה אנכי עמך, ושונאך בבור אשים: ס
טז. ויהי כי זקן משה ויקרא לבניו לאמר, בני בכורי אהרן:
יז. והסריסים אשר על לחמו אמרו, אין למלך אם טוב ואם רע:
יח. והאיש משה הולך וגדול, ממימיו שתו ומלחמו אכלו:
יט. ומשק ביתו הוא אליעזר, צוה על הצעיר אדרת שער:
כ. ויהי בחודש האביב, ויחלף כוס הבכור לפני הצעיר.

(א) בצל תומר. אמר רבי יצחק, וכי יש תמרים באינטרלאנד, והלא לולבים ממצרים הביאו. אלא לרמז על שמו, וזכות אבותיו, וזה שאמר הכתוב, בצל תומר, בזכות אבותיו למשפחת התמרים. – בארץ אדום. וכי בארץ אדם היה והלא באירופא היה, אלא ארץ שכולו דמים על ידי גרמניא הרשעה ששפכו דם ישראל בכל ארצם, ועתיד הקב"ה לעשות נקמה בגוים.
(ב) את עמי ישראל. לאמר לו, אע"פ שעתיד אתה להוכיח את ישראל, מכל מקום בני הם והליץ בעדם זכות ויושר, כדי לקיים את בריתי שהבטחתי לאבותם אברהם יצחק ויעקב.
(ג) גדול ועצום. לרבות שבטי סאטמאר שעתידים להיקרא על שמו, בני יואל, אהרונים וזלונים שאפראן ועוד. – בארץ חדשה. וכי חדשה היה, והלא כבר היו שם תורה ודעת. אלא לומר לך, תורה ודעת היה אבל תורה ויראה לא היה עד שבא יואל והחזירם למוטב. דבר אחר, גוי אחת גדול שתים ועצום ארבע, לרמז לו על ארבעה בנינים גדולים מעל גשר וואשינגטאן בלע"ז שתחת יד תלמידו.
(ד) כה. כא כתיב לרמז על יום כ"א כסלו, יום הצלתו. – אל תחת, תחש כתיב לרמז על שנת תש"ח, והזהירו הקב"ה שלא ירא מפני העם שיעמדו נגדו, והבטיחו הקב"ה שלא יעזבנו.
(ה) מלך בישראל. והלא באותה תקופה לא היתה יד ישראל תקופה. אלא לומר לך כמלך, מה מלך משרתים רצים לפניו אף כאן וכו', מה מלך אין מלך בלא עם, אף כאן וכו', כמו ששנינו במושיען של ישראל. למלחמה. – והלא לא היו להם כלי זיין, אלא על מלחמתו של תורה ואמונה. ומאי יצאו ויבוא, אחד למאנהעטן ואחד לוואשינגטאן.
(ו) עוברי דרך. דרש רבי נחמן, למה כתב מדת החסד בין שני תוכחות (למלחמה בפסוק ה, ויוכיח בפסוק ו) ללמדך צדקתו של אותו צדיק, שאע"פ שלא חס על כבודו והוכיח בשער, הרבה לעשות עמהם חסד וצדקה. והיינו דאמר קרא עוברי דרך, אע"פ שלא הלכו בדרך הישר. – אצלם. אצלו אין כתיב כאן אלא אצלם, הוא ואשתו, ששניהם שקולים במצות צדקה. – יתמכו. יתמוכו אין כתיב כאן אלא יתמכו. לשון הפעיל, שהפעיל על אחרים לתת צדקה. – ורב טוב. אמר רבי ליפא, רמז על הצלת יהודי פרס.
(ז) עובדי אלילים. כאן קורא להם אלילים, ולמעלה כתיב אגדת ישראל, אלא ודאי ישראל היו, אלא ללמדך ששוה בחירות במדינה כעובד אליל. וכל כך למה, מפני שתומכין בתי תיפלתם מעלה עליהם הכתוב כאילו תמך בם. – ובמשכונתיהם, לשון רבים, הן משכן התחתון והן משכן העליון, קאליציע בלע"ז.
(ח) האשכנזי. וכי אחרים ספרדים היו, אלא כך שמו. – עבדי, וכי לא יודעים שנתן יוסף ועזריאל עבדיו היו, אלא לרבות אלו שני העבדים, לייבוש סענדר. - נתן יוסף עזריאל. אמר רבי זלמן, כך מקובלני, נתן יוסף ועזריאל שני אנשים היו, נתן יוסף תופס ישיבה, ועזריאל משרת. והקדים נתן יוסף לעזריאל, מפני כבוד התורה.
(ט) תש כחי – אמרו רבותינו, אותה שנה תשכ"ח היה.
(י) תורת משה – יש מרבותינו אמרו, זה משה בן דודו, ואמר להם שהוא יכהן אחריו. ויש אומרים כי על ספרו מסר להם, שלא ישכחו את תורתו שבכתב. – ולא תשקרו בשמי. וכי חשד בהם חלילה, והלא מצאו חן בעיני, אלא צפה ברוח קדשו שעתידים ישראל לשקר בשמו ולזה הזהירם כי יעמדו בפרץ ויתנו יד למשקרים.
ולמה פרשה זו חלוקה בס', לומר לך כי מעת ההוא עד יומו האחרון, נסתמו לבן של ישראל, ולא באו אל אוהל מועד כבראשונה.
(יא) אל עמיו אל ישראל – וכי עמיו לא בכלל ישראל הם, אמר רבי פפא, לרבות ישראל שלא מעמיו. באותו היום הודו כולם כי לשם שמים נתכוון אותו צדיק ובאו לחלוק לו כבוד האחרון. – הכואבים. רמז על יום פטירתו, כ"ו לחודש אב.
(יב) ביד תשלח – אמר משה לה', לא עלי להנהיג את ישראל כי אם ביד בני אהרן. צעיר הוא, ואנכי אחזיק את הכסא עד כי יגדל. וזה הרמז נא-ביד, נוטריקן: נהיגת דודי ימלא בני אהרן.
(יג) הרוצחים – וכי סלקא דעתך רוצחים ממש היו, אלא לומר לך שהשרים בבית המלכות נטלו את משרתם של מרביצי תורה בישיבה ונתנוהו לקרובים שלהם, ועי"ז סבלו הראשונים חרפת רעב, ועני נחשב למת. אמר רבי נתן, וכולם נענשו.
(יד) את דמי. את לרבות דמי בניו.
(טו) בבור אשים, זו משפחה חשובה בישראל, שהרבו במחלוקת, וסופם שנתפסו על ידי המלכות.
(טז) בני בכורי אהרן – התחיל לומר להם דברי צוואה, והופסק על ידי סריסיו. וזה המשך הכתוב, והסריסים וגו'. –
(יז) אשר על לחמו. לחמו ממש, כי כל הונו ורכושו גזלו ונתנוהו על שמם. אין למלך אם טוב ואם רע, כלומר, אין המלך ראוי לומר טוב, מפני הזקנה והשכחה. ואם רע, ויו המחלק, כי דברים רעים כן אמרו בשם המלך.
(יח) והאיש משה, זו משה גבאי. - ממימיו שתו וגו', אמר רבי יהודאי בן בלאטאי, וכי פזר נתן לאביונים, אלא לרמז על כתביו ועיתוניו, וכל העם קוראים אותו עד שהתחילו להאמין בהם.
(יט) אליעזר. זה אליעזר עץ-ערמון, שהטיל מלאי בכיסו של משה גבאי. – צוה על הצעיר, זה זלמן לייב. – אדרת שער, לבוש מלכות.
(כ) חודש האביב. פסח היה. – כוס הבכור, זו כוס של קידוש. ומפני כבודו של אותו צדיק שנכשל בברכה לבטלה, שינה הכתוב. – לפני הצעיר, מתוך שלא מחה מעלה עליו הכתוב על שמו

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.