"כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת" (ז' י"ד)
הגמרא (חולין פ"ז.) מביאה מעשה באחד ששחט, וטרם שהספיק לקיים את מצות "כיסוי הדם" הקדים אותו חבירו וכיסה את הדם.
בא
השוחט לפני רבן גמליאל ותבע את חבירו על כך שחטף ממנו את המצווה, ואכן
חייב רבן גמליאל את ה"חוטף" לתת לו עשרה זהובים מפני שהפסידו שכר מצוה.
ממשיכה
שם הגמרא ושואלת: אם מדובר ב"שכר מצוה" או "שכר ברכה" _ האם עשרת הזהובים
הללו שחייבו רבן גמליאל היו על כך שהוא חטף את שכר המצווה עצמה, או בגלל
שהוא חטף את שכר הברכה (של מצוות כיסוי הדם).
ומסבירה
הגמרא למאי נפקא מינה ? לברכת המזון. כמה שווה שכר ברכת המזון . אם מדובר
בשכר מצווה, אז גם ברכת המזון היא מצוה אחת, אך אם רבן גמליאל חייבו בשכר
הברכה, אזי בברכת המזון השכר יהיה ארבעים זהובים, כי ישנן ארבע ברכות בברכת
המזון.
מסיימת הגמרא ואומרת, שיצאה בת קול משמים ואמרה שכוס של ברכת המזון שווה ארבעים זהובים, ויוצא ששכר ברכה הוא עשרה זהובים.
ידועה
תקנתו של דוד המלך לברך בכל יום מאה ברכות, כפי שפוסק ה"טור" (או"ח מ"ו):
"דוד המלך ע"ה תיקן מאה ברכות, דכתיב (שמואל ב' פרק כ"ג א') "נאום הגבר
הוקם על". המילה "על" בגימטריה מאה, כי בכל יום היו מתים מאה נפשות מישראל
ולא היו יודעין על מה היו מתים, עד שדוד הבין ברוח הקודש מהי הסיבה ותיקן
להגיד 100 ברכות בכל יום. וכן גם בגמרא (מנחות מ"ג:): "תניא רבי מאיר אומר,
חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר "ועתה ישראל מה ה' א-לוקיך שואל
מעמך" אל תקרי "מה" אלא "מאה". על פי המימרות הללו, פירש בספר "רבינו
אפרים" את הפסוק שהבאנו בכותרת: "כף" בגימטריה מאה, רמז למאה ברכות.
"אחת עשרה זהב" – כל אחת מאותן ברכות, שווה "עשרה זהב", כפי שהבאנו את דברי הגמרא במסכת חולין. וכך גם יתפרש המשך הפסוק:
"מלאה קטורת" – הזהיר
במאה ברכות זוכה לעשירות, כפי שזוכים הכהנים בקטורת, שהרי מבואר במסכת
יומא (כ"ו.) שהקטורת מעשרת את המקטירים. ( ממאסף הווארטים של ר' משה הררי /
רעננה ) שבת שלום ומבורך וישועות לרוב. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.