מכתבים קצרצרים

טוב שהחרדים ישבו שנתיים באופוזיציה להבין כי לא לעולם חוסן
משום מה היהדות החרדית התרגלה לשבת בקואליציה, ולא קלטה כי דמוקרטיה היא כזו שיום אתה למעלה ויום למטה, ואלו טבעם של דברים, ומי שאינו מקבל זאת אינו מבין היכן הוא חי. החרדים היו בהלם כשהם נדחקו בכח לאופוזיציה, הם היו מוכנים לשלם כל מחיר תמורת ישיבה בקואליציה עם לפיד בשעתו העיקר שלא יקחו להם את הכמה פרוטות, היה זה בזיון לראות איך התנפלו על נתניהו ומה עשו על מנת שלא ישאיר אותם באופוזיציה, אבל משמים רצו אחרת, וכשהולכים לאחור טוב שזה קרה, מפני שזה פתח לנו את העיניים ולימד כי לא לעולם חוסן, וגם עכשיו אם מי חושב כי יישב בקואליציה לעולם וכי תמיד יזרום כסף אינו יודע היכן הוא חי

אתה לא בטוח יותר לקדנציה של ארבע שנים בכל שנה שנתיים יכולות להיות בחירות
עוד דבר למדנו, כי מכה ואותו דבר נצחון אינו פירושו לארבע שנים, עובדה רק שנתיים החזיקה מעמד הקואליציה הקודמת, וגם זו אם מי חושב כי היא מחוסנת וחזקה ותחזיק ארבע שנים אינו יודע היכן הוא חי, זו יכולה להתמוטט כל יום ואינך יודע כרגע על איזה רקע, מספיק שיצוץ משהו ויגרור מחלוקת פנימית ואין זה משנה באיזו מפלגה והקואליציה הזו גמרה את חייה. לכן, בואו לא נהיה שיכורי נצחון, אנחנו מאוד רחוקים מזה, מפני שהמציאות תוכיח, כי באיזה יום אתה קם ולא יודע מהיכן צץ לך מישהו שככל הנראה קם על צד שמאל והחליט לעשות צרות

שימו לב איזו מנגינה היתה לפני שנתיים ואיזו היום אותה מנגינה אלא התחלפו המנגנים
מי שילמד את הקואליציה הקודמת וזו הנוכחית ימצא כי שומעים את אותם מילים ממש, את אותה מנגינה, אלא בעוד שבקואליציה הקודמת לחרדים היה ט' באב, שמענו ניגוני איכה ולפיד שר ניגוני פורים, עתה התהפכו היוצרות, לפיד מקונן ובוכה על החורבן שלו, ואילו החרדים רוקדים ושרים כמו בפורים מתוך אמונה כי זהו זה, וכי לעולם נהיה חזקים. וכאן הטעות של שני הצדדים השוכחים כי העם היהודי משול ללבנה שעולה ויורדת פעם ככה ופעם ככה, ועתה כאשר אנחנו למעלה עלינו להיערך לקראת המכה הבאה שבא תבוא אין בכך אפילו מינימום וצל של ספק אם חלילה המשיח לא יבא קודם

החרדים לא הצליחו להוכיח כי הם לפחות בדרגה אחת מעל לחילוני
חשבתי כי מה שקרה בשנתיים האחרונות הספיקו ללמד אותנו כי מדובר במשחק ילדים, משחקים תופסת או מחבואים, וכי המשחק הולך ומתחלף, פעם זה יושן וזה מתחבא ופעם השני, ואין כל טעם בהשמצות ובמכות זה בזה, בסך הכל מדובר בהחלפות, והגיע הזמן להתעלות ולדבר כמבוגרים, להוריד את הטון המתנשא המכה השחצן והיהיר, לדבר אל המוכה בשפה אחרת, לומר לו הגיע הזמן להיות אנושיים יותר ולהבין זה את זה, להכיר במציאות שמדינת ישראל היא מדינה של קיבוץ גלויות וכי  כולם צריכים לחיות בה על פי אמונתם, וכי אין לנו כל שמחה בלקחת מעשירי תל אביב אפילו פרוטה, יש לנו ענין שלכולם יהיה, כשאנו  מכבדים זה את זה למרות שאנו לא משלימים עם אמונתם של מי שמאמינים אחרת, אבל מבינים שכל עוד אנו חיים באותה מדינה אין לנו דרך אלא לחיות כמבוגרים, כמו באמריקה וכמו בכל מקום אחר, ובמקום שנריב הגיע הזמן לחיות בשלום ובהבנה כשכל אחד עושה לנפשו. אדרבה בואו ניתן לחילוני להוכיח כי הוא המכוער, הוא זה שמתנהג כמו חיית טרף, חבל שהתלכלכנו לפני שנתיים כשהוכינו וציירנו את החילונים כנאצים וכצוררים, גם אם אתה מאמין בזה אסור היה לומר זאת, מפני שעכשיו יש לחילוני את מלא הזכות לעשות לנו מה שעשינו להם אז

גדולי ישראל ראו זאת לפני חמישים שנה והעסקנים השחיתו את ציוויים
אני  מלווה את מדינת ישראל כמעט מיום קומה, גדלתי עם האידיאה החרדית, לא רק למדתי אותה אלא חייתי אותה ובקי בה, וכשאני מציב לעצמי את גדולי ישראל ומה שאמרו לפני חמישים וארבעים שנה ומה שקורה היום אני שואל את עצמי האם אנו חיים באותה מדינה באותו עולם או שמא בעולם אחר לגמרי, מפני ששום דבר היום לא נדבק לגישתם של גדולי ישראל אז, אשר לחמו נגד לקיחת כסף מן הממשלה, ולא מפני שאנו חלילה סאטמארים, גדולי ישראל לא קיבלו את גישתם כי אין לקחת כסף בכלל כח הפועל בנפעל, הסיבה להתנגדות היתה שמא יגיע יום שהממשלה לא תיתן ולא יוכלו להחזיק את המוסדות והכל יתמוטט, חייבים לבנות אותם בדרך שאנו נשלוט בה כלכלית לא דרך הממשלה מפני שרק כך נבטיח את קיומנו. ובשל הלחץ התקציבי התירו ארבעים וחמשה אחוזים אבל קבעו כי זה המקסימום את יתר ה-55 אחוזים יביאו לבד, וכאשר התקציב הלך וגדל ושוב העסקנים לחצו על הגדולים אז בקושי רב לאחר וויכוחים קשים התירו 65 אחוזים, עד אשר הקימו את 'דגל התורה' ואברהם רביץ השתולל אז צעק כי חייבים להתיר מאה אחוזים הוא לא רצה לעשות את מה שעשו במשך עשרות שנים החכי"ם מנחם פרוש ושלמה לורנץ ששרצו הרבה בחוץ לארץ להביא כסף, רביץ טען כי הוא צריך את הזמן לכנסת ולכן שיש להתיר 100 אחוז, והתעלם כליל מדברי גדולי ישראל כי אם ניקח מאה אחוז אנו מסכנים את עתידנו

עברו שנתיים עם נסיון והתמודדות קשה עתה הזמן להבטיח את עתידנו
אני כותב על כך, מפני שעברנו תקופה קשה, הרבה כוללים נסגרו הרבה מוסדות כשלו לא יכלו להחזיק את עצמם, וגם אם עכשיו מובטח להם שיחזרו לחיות איש לא יכול להבטיח כי זה יהיה לאורך ימים, אנו עלולים בעוד שנה או שנתיים להיות באותו מצב כשהחילונים משתלטים שוב, ואנו חוזרים למצב של השנתיים האחרונות, לכן, אין מנוס אלא לחשוב עתה ולעשות למען העתיד, על ידי צמצום התקציבים למוסדות החיוניים, מה שאי אפשר בלעדיהם, וככה להבטיח את קיומם. ישנן מוסדות שעימם ובלעדם נחיה, וישנן מוסדות חינוך שבלעדיהם אנחנו בצרות. לכן אולי הגיע הזמן לשוב קצת אחורנית ולהכריח את מנהלי המוסדות לבנות לעצמם מרכזים בחוץ לארץ לגיוסי כספים להבטיח גם זמנים קשים, ולא לסמוך על הקורה עכשיו ולהאמין כי לעולם חוסן