בשיעור רמב"ם היומי נתבארו כו"כ דינים בנוגע לעניני טומאה שגזרו חכמים בזמן
בית שני, וביניהם ש"מי שהיו ידיו טהורות ונגע באחד מכתבי הקודש, נעשו ידיו
שניות ומטמאין את התרומה כו'", וכן "רצועות התפילין עם התפילין" וכיו"ב.
ובענין זה ישנו דבר תמוה לכאו' הדורש ביאור: מצינו שהכהנים
הניחו תפילין (של ראש) בשעת העבודה, וכמו"כ מצינו שקראו בספר התורה במקדש!
בשלמא בנוגע לנגיעה בתפילין וס"ת בשעה שנמצאים במקדש – הרי כבר כתב הרמב"ם
שבמקדש לא גזרו שיטמאו הידים מנגיעה בכתבי-קודש ובתפילין. אבל אעפ"כ, מכיון
שבפשטות הניחו תפילין גם מחוץ למקדש (ועד"ז בנוגע לכתבי-קודש), הרי נטמאו
ידיהם מהנגיעה מחוץ למקדש! ול"קודש" צריכים הידיםטבילה במקוה של מ' סאה,
ולא מצינו שכל כהן שנכנס למקדש הי' חייב לטבול את ידיו?! ולפלא שלא אישתמיט
שום תנא ואמורא, ראשונים ואחרונים, שידונו בזה בפרטיות!
משיחת יו"ד כסלו ה'תשמ"ה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.