מסקנת הגמ' היא שמה שכתוב "אדם לעמל יולד" הכוונה ל"עמל תורה". והדיוק בזה
הוא שלימוד התורה צ"ל באופן של יגיעה" – "לא יגעת ומצאת אל תאמין". וצ"ל,
והלא רואים במוחש שיכול להיות ידיעה והבנה בתורה ללא יגיעה בתורה (אע"פ
שצ"ל יגיעה שעניני העולם לא יבלבלו וכו', אבל זה קשור לענין התפלה ויר"ש)?
אלא הדיוק הוא, שכדי להגיע ל"מצאת" בתורה, שענין המציאה הוא שלא לפי ערך
הטירחא, ה"ז דוקא ע"י יגיעה. דבאמת זה פלא איך יכול נברא מוגבל, אפי'
ע"י יגיעה, להבין ולהשיג התורה שהיא חכמתו ית' הבלתי מוגבל?! דאע"פ שה' הוא
כל יכול והוא נתן לנו את התורה, אבל מצד זה התורה נשארת "תורת ה'", אבל
כיצד יכול האדם להבין התורה באופן שיתאחד אתה עד "שנקראת על שמו" – "תורתו"
של האדם? וע"ז אומרים שזהו אכן ענין של "מציאה" שבאין ערוך לטירחא. וזוכה
לזה כאשר הוא מתייגע בתורה ויוצא מהגבלותיו וכו'.
משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.