מכתבים קצרצרים

חוצפתה של דגל התורה וטפשותה של אגודת ישראל
היהדות החרדית עד לפני כעשרים שנה כלל לא חלמה על אפשרות של לשבת בוועדת המנויים לדיינים, כל מה שהיה קשור ברבנות הראשית היה מחוץ לתחום, וגם ולמרות שהיו מי שהפרו את האיסור כולל כמה מן הליטאים, הדיינים החסידים מעולם לא קיבלו על עצמם את האיסורים הללו, כך שהיו יכולים לעשות כחפצם, ובכל זאת לא מצאת גיבוי אגודאי בשל העובדה שישבו יחד עם הליטאים ושם המלחמה ברבנות הראשית היתה קשה. בשביל להבין זאת נספר לכם כי הרב שך לא הסכים לשבת עם הרב עובדיה יוסף על שולחן אחד מפני שהיה הרב הראשי מטעם הרבנות הראשית, ופעמיים עזב את המקום כשהוא נכנס, זה היה כינוס בתל אביב ובכינוס בנתניה, היה ברור שעם מי שמרים יד באיסור שנעשה על ידי החזון איש ורבה של בריסק אי אפשר ואסור לשתף פעולה. מצב זה נמשך עד שהרב שך היה זקוק להרב עובדיה יוסף במלחמתו ברבי מגור אז הקימו את ש"ס ולכמה שנים היה שלום ביניהם, אבל לא יותר מפני שמיד לאחר הקמת 'דגל התורה' פרצה מלחמה קשה בין הרב שך להרב עובדיה יוסף עד כדי שביקש להוציאו מכלל ישראל. באותן הימים, למרות שהרב אלישיב כבר חדר לעולם החרדי, עדיין הוא לא העיז לעשות את מה שעשה מאוחר יותר כשתפס את ההנהגה. מה שכן, בעת הבחירות לרבנות הראשית הוא ניהל קרב מר על תפקיד הרב הראשי האשכנזי אבל הפסיד בגדול, הרב ישראל לאו נכנס למרות התנגדותו של הרב אלישיב, הוא רצה את הרב שמחה קוק, היתה זו אז מכה קשה להרב שך שנגרר אחרי הרב אלישיב בענין. אבל לפני כן היה זה שטח ששייך למזרחי ולא ליהדות החרדית

'דגל התורה' הסתערה על הרבנות הראשית ואילו אגודת ישראל המשיכה בשב ואל תעשה שלה
קרה משהו מאוד מעניין, כשהרב אלישיב התיר לדגל התורה את הרבנות הראשית הם הסתערו עליה בכל כוחם, וכמו שהם היו קיצוניים להלחם נגדה - קראו את מאמרי ר' משה שנפלד האידיאולוג שלהם בשנים ההם - כך הם הפכו קיצוניים לצד האחר ביקשו לכבוש את הכל, ואילו אגודת ישראל שמעולם לא היתה קיצונית נגד הרבנות הראשית נהגה בשב ואל תעשה, המשיכה באותו קו, ולכן יכלו דגל התורה לכבוש עמדות של רבנות ודיינות, ואילו החסידים נותרו מאחור, תוך כדי שבדגל התורה האמינו כי זה שטח ששייך להם, במיוחד כשלהרב אלישיב היתה כאן נגיעה אישית. רק לאחרונה כאשר נשמעה זעקה גדולה מן החסידים שמפקירים אותם ומי שמבקשים להתמנות לדיינים אין מי שיסייע להם, החסידים החלו לבקש גם הם עמדות כאלו, ורק בסיבוב האחרון זו לראשונה ישראל אייכלר היה בועדה הזו, בשל חלוקה פנימית שלא הותירה לדגל התורה ברירה אלא לוותר על זה אחרת היו צריכים לוותר על עמדה אחרת שהיתה חשובה להם יותר

בענין הרבנות והדיינות 'דגל התורה' מאמינה ב'אנכי' ו'לא יהיה לך' כאילו שהכל שלהם
הגיע הזמן לעשות כאן סדר ולומר לראשי 'דגל התורה' כי היתה זו חוצפה מצידם כשהם ישבו בועדת המינויים שלא הבינו כי החלוקה צריכה להיות שוה ועליהם לדאוג גם לחסידים. בכל צורת חלוקה הם דאגו לעצמם והפקירו את החסידים, לכן אל להם לבא בטענות מדוע עתה מנהלים מלחמה על העמדה הזו. אם הייתם מתנהגים כמו שצריך ומבינים שגם אחרים צריכים לחיות, הייתם על הסוס אף אחד לא היה מפריע לכם. כשלמדתם מחברים אחרים מידות מגונות, ונהגתם בשיטת ה'אנכי' וה'לא יהיה לך' והכל שלכם רק אתם קיימים, זה המחיר שמשלמים על כך, וכל צד נאבק על העמדה הזו להבטיח כי בסיבוב הבא הדיינים יהיו מן החסידים ולא רק מן הליטאים כפי שזה היה עד לאחרונה

ביהדות החרדית אין חלוקה שווה חיים בשיטת כל דאלים גבר
אחת הבעיות הכלליות של היהדות החרדית שאין דבר כזה מי שמייצג את הציבור בכללו, ב'יהדות התורה' כל  נציג מייצג סקטור, ופרט למי שיש ייצוג, ל-80 אחוז מכלל הציבור החרדי אין ייצוג אין מי שידאג לו. וזה מביא לכך, כי בכל חלוקה ציבורית כל אחד דואג לקרובים לו ומפקירים ציבור ענק, זו הסיבה מדוע היהדות החרדית נראית כפי שהיא נראית, עד כדי שאין עוד בעולם כולו אופוזיציה כל כך רעה סדיסטית ואכזרית יותר מאשר אצל החרדים. מי שיבדוק איך נראית אגודת ישראל, מפלגה שלכאורה יש בה כמה סיעות, אבל שולטים בה מקצה לקצה חסידי גור שלהם בבחירות הפנימיות לפני 30 שנה היו רק 27 אחוז, יו"ר הועידה הוא חסיד גור, יו"ר המרכז הוא חסיד גור, יו"ר ההנהלה הוא חסיד גור, מזכ"ל המפלגה הוא חסיד גור, יו"ר הועד הפועל העולמי, האם אין עוד מי שקיימים ביהדות החרדית שהכל שלהם, האם יש עוד מפלגה אחת בעולם כולו שאותה סיעה שלה פחות משליש מן המפלגה שולטת בכל, אפילו באמריקה היכן שהנשיא נבחר ישירות על ידי העם וממנה לבדו את השרים נותן לצד האחר לפחות 4 שרים בשביל לזכור ולדעת שלא הכל שלו. קחו את הכנסת, האם שם הסיעה השולטת יושבת בראשות כל הוועדות בכל כסא אפשרי או שהיא מתחלקת עם האופוזיציה שאף היא מקבלת ראשות כמה ועדות, רק אצל החרדים נמצא את מה שמוכיח כי איננו בשלים לשלוט ולחיות יחד, וכל מי שמשתלט על משהו חוטף את הכל לא משאיר לשני כלום

כל עוד הנציגות תהיה מגזרית הציבור יסבול רק נציגות כללית תחזיר אותנו לחיים
המחלוקת הנוכחית בין אגודת ישראל ודגל התורה על הועדה למינוי דיינים מחזירה אותנו לנושא ישן נושן שהיה בויכוח לפני שישים ושבעים שנה האם טוב שהיהדות החרדית מתפלגת למפלגות הקשורות בקהילות, היו כבר אז רבנים ומבינים שהתריעו מפני המצב הזה, הללו טענו כי אגודת ישראל צריכה להיות בלתי תלויה בסיעה כלשהי, אלא לבחור את נציגיה על פי כישוריו של האיש, אם הוא מתאים אין זה משנה היכן הוא מתפלל, תפקידו לדאוג לגור וויזניץ ובעלזא כמו לירושלמים לליטאים מכל המחנות ורבים אחרים, בארצות הברית למשל רואים זאת בכל פינה, בבורו פארק בפלטבוש ובעוד איזורים כאלו אין דבר כזה נציג שייצג סקטור מסויים, דב הייקינד למשל שנחשב לציוני דואג לסאטמאר כמו לאנשי כהנא, שמחה פלדר בסנאט של ניו יורק מייצג את כולם, אותו דבר דוד גרינפלד בעיריה דואג לסאטמאר בעלזא ויזניץ ובאבוב כמו לכל הקיהילות האחרות, הם לא מתפללים בבתי כנסת קהילתיים כאלו שמחייב אותם דעת הקהילה, אותם מחייב דעת הציבור כולו, ומה שטוב לציבור זה מה שעושים. כך צריך היה להיות גם בישראל ואז לא היתה לנו את הבעיה של מינויים כאלו. תשמעו את ישראל אייכלר הנאבק על התפקיד בטענה כי עד היום לא מינו חסיד בעלזא לדיין והוא רוצה חסיד בעלזא בתפקיד כזה, השאלה היא למה גפני שבעלזא הכניסה אותו לכנסת בלעדיהם 'דגל התורה' היתה נשארת בבית לא עוברת את אחוז החסימה, והוא לא הבין במשך כל השנים שהוא שלט בתפקיד הזה למנות חסיד בעלזא לדיין. נכון, הוא יטען שהיה כפוף להרב אלישיב שרצה רק ליטאים, ומאז הרב אלישיב אייכלר היה בועדה הזו ולא דאג שחסיד בעלזא יהיה בתפקיד כזה, ונכון שלשניהם מגיע מכות

'לכל אחד הגדול שלו' זה החורבן החרדי
מצד אחד כל אחד צריך גדול משלו כי אחרת תהיה הפקרות, אבל מאידך בעניינים ציבוריים האם אפשר לחיות עם ה'לכל אחד הגדול שלו', או שמא זה החורבן של דורנו. יצויין כי עד לפרשת היחודיים והרוטציה כששלמה לורנץ לא רצה בשום אופן לעזוב את הכנסת נגד דעת ה'לב שמחה' הוא טען כי 'לכל אחד הגדול שלו' ומאז זה הניגון של כל ח"כ, איש לפני כן לא העיז להעלות מילים אלו על דל שפתיו. ולמרות שהיום יש לאגודת ישראל 'מועצת גדולי התורה' ממשיכים בניגון הזה. הנה רק בשבוע שעבר יצאה בעלזא בהתקפה קשה על אלו שתקפו את מיכל הלברשטאם שהעדיף את ים המלח על פני ישיבה מכרעת בעיריה בענין האיצטדיון וטענה כי 'לכל אחד הגדול שלו' וכי להלברשטאם גדול משלו, ואם כך, אז כל אחד יחגוג ויעשה אחרת, ולשם מה מפלגה אחת, עדיף אולי להתפלג לכמה מפלגות וכל אחד יעשה את מה שהוא רוצה. לא יתכן כשמייצגים ציבור בעניינים הקשורים לציבור כולו לטעון כי לכל אחד הגדול שלו, מפני שלציבור הרבה מאוד גדולים, ואז לא נגיע לכלום. חייבת להיות חזית אחידה וברורה כי מגישים שירות לכולם, אין קהילה שמדלגים עליה, ואם הליטאים קיבלו בסיבוב הזה, החסידים מקבלים בסיבוב הבא, אז אין זה משנה כלל מי יושב בועדה הזו