רשימת הבלוגים שלי

יום שישי, 17 ביולי 2015

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים" (לג,א)

פרשת מטות מסעי מפי מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א

 ונכתבו כל המסעות כדי להודיע לעם ה', כי כל עובד ה' לא יפול לבו עליו מכל הנפילות שיש לו. כי כך היא המידה. להיות עולה ויורד. ויסעו ויחנו, ויחנו, כי אין לעובדי ה' מנוחה, כי לשם זה נבראו, ללחום מלחמות ה'" (שפת אמת).

"כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש"
יהודי זה אש. יהודי זה אש להבה לה' יתברך. יהודי צריך לבעור לה' כל היום וכל הלילה, שלא תהיה לו שום בעירה אחרת, שלא תהיה לו שום בעירה לתאוות ולעבירות ח"ו, רק בעירה לה'. צריך להפוך את אש התאוות לאש קודש! לאש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה!
צריך לקחת את כל האש של הסטרא אחרא ולהפוך אותה לאש של תפילה! לאש של תורה! לאש של אהבת ישראל! יהודי זה לא כמו כל אדם, זה משהו אחר לגמרי. יש אש שיורדת עליו מן השמים כל הזמן, וצריך לנצל את האש הזאת לקדושה! לא לבזבז אותה בתאוות! לא לבזבז אותה בשטויות! צריך להכניס את האש הזאת, את ההתלהבות הזאת בתוך אותיות הגמרא, בתוך אותיות התפילה, בתוך הצעקות להשם. התורה הקדושה מספרת לנו בפרשת השבוע שלאחר שחזרו בני ישראל מהמלחמה עם מדין, הורה להם משה להגעיל את הכלים אשר לקחו מהשלל. וכפי שהשתמשו בהם, ככה מכשירים אותם. כמו בפסח, כפי שהשתמשו בכלים למאכלי חמץ, כך מכשירים אותם לפסח.

יש פה רמז לעבודת השם. כשהלב בוער באש זרה לתאוות העולם הזה, יש להגעיל אותו באש קדושה. "כי נגד שנתלהב ונבער לעבירה או לתאווה רעה, חס ושלום, שמזה נטמא לבו, נגד זה צריך שיתלהב ויבער לבו להשם יתברך, ועל ידי זה יטהר לבו, כמו שכתוב:  כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש" (ליקוטי מוהר"ן קנו)

להמשך כנסו כאן:



צריך להחליף את לב האבן, הלב האטום והרדום, בלב בשר, לב שמתלהב ובוער. צריך להכניס הרבה לב לחיים שלנו. לב זה חבור, לב זה אהבה, לב זה שמחה, לב זה משהו עליון.
לב זה התענוג הזה שאתה מחובר, שאתה אוהב את ה' ואתה יודע שגם ה' אוהב אותך. ואם אתה מרגיש שאתה רחוק, שאתה נפרד מה', הדקירה הזו בלב על זה שאתה כל כך רחוק, זה בעצמו מקרב אותך. אדם עובר עבירה ח"ו, הוא נופל לאיזה תאווה, או מידה רעה, מבקש סליחה וממשיך הלאה, זה חיצוני. זה רק כדי שלא תפגע בו מידת הדין, כי הוא יודע שיש דין בעולם. צריך לעשות תשובה עם לב, צריך לבכות, ה' אני לא רוצה את זה, אני רוצה לרצות רק אותך, כשאדם עומד ומרים ידיים לפני ה' ובוכה, ה' מה יהיה איתי, ה' תרחם עלי, תציל אותי, זה כבר תשובה עם לב. אדם צריך כל הזמן להתעורר, לרצות את ה', זאת בעצם ההצלחה שלו, כמה שהוא יותר מחובר. כמה שהוא יותר רוצה את ה'. רק זה נקרא חיים,  "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". צריך להתחבר לאור הזה שאין חוץ מה' כלום. אוכל ושותה אבל יודע שזה לא החיים. שיש תענוג הרבה יותר גדול מזה, תענוג רוחני. את הלב שלכם אני רוצה. את הפנימויות, את החמימות לדבר מצוה, את השמחה של מצוה. הקב"ה רוצה שנשתף את הלב עם כל מה שאנחנו מדברים. כשמשבח את הבורא ישבח עם כל הלב, כשמבקש איזה בקשה, יבקש עם כל הלב, ה' נמצא איתך, הוא קרוב אליך, הוא מקשיב לכל מילה שיוצאת מפיך.
אדם צריך כל הזמן להגדיל את דעתו שאין שום דבר חוץ מה'. "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו". צריך להבין את זה במוח, אך אם לא הורדת את זה ללב, אז יש לזה מעט מאד ערך. זה רק תאוריה. זה גם טוב, אבל ההבדל בין זה לזה שיורד ללב הוא עצום.

צריך להכניס הרבה לב לחיים שלנו, לקשר שלנו אל הסובבים אותנו. ככה גם נגדיל את הלב שלנו אל ה'. אנחנו שקועים בתוך עצמנו. כדי להרגיש את הצער של השני צריך לעצור לרגע, להתבונן, לדמיין מה עובר עליו, מה עובר על משפחה שברגע אחד נהפך עליה עולמה. מה עובר על מי שבכלל לא זכה להקים משפחה. אם נעצור, אם נתבונן, ננסה לדמיין, לא שייך שהלב ישאר רדום.
צריך להכניס הרבה לב לחיים שלנו, הרבה אהבה, הרבה עדוד ותמיכה. ילד צריך לשמוע הרבה שבחים, אבל על דברים נכונים, כי הוא קולט מהר אם זה אמיתי או לא. וככה גם עם אשתך, עם חברים, עם שכנים, עם כל אחד. להגיד מילים טובות, להעריך את הטוב שאתה רואה אצל השני, ככה אתה מראה לו שיש לו במה לשמוח, ככה נפתח גם לו הלב. כמה שיותר להאיר פנים, לדבר עם העיניים, לחייך, אם ככה תעשה, תראה איך כל העולם שמח ומחייך אליך.
להכניס שמחה ללב. להתחזק בשמחה בכל מצב. לפעמים אדם עובר איזה משבר, והוא מדוכדך, יש לו מועקה בלב, עצה לזה היא להתחזק בשמחה, למצוא את הטוב גם במצב הזה, שגם במצבו השם לא עוזב אותו, הרי השם יתברך בדואי לא יעשה לו שום עוול ח"ו, כי צדיק וישר הוא.
אפשר להגיע להתרוממות הנפש גם עם דברים קטנים. עם איזה מחשבה טובה על השני, עם איזה לימוד כף זכות, עם איזה כעס שהוא מנסה לבטל אותו, עם איזה מילה טובה שהוא אומר לשני, עם איזה ויתור שהוא הצליח לוותר.
לא מספיק לדעת. צריך גם לקיים. להוריד את הדעת אל הלב. רבנו אומר  שגם אומות העולם יש להם דעת וחוכמות, אך הדעת שלהם הוא בלא לב. "לכן, כשזוכה לאיזה דעת ימשיך הדעת אל הלב ויסתכל בעצמו אם מעשיו  עולים יפה כפי חוכמתו וישתדל עכשיו לעבוד את ה' במצוות מעשיות ועבודות דקדושה באופן שיהיו מעשיו מרובים מחוכמתו,כי לא המדרש הוא בעיקר אלא המעשה" (ליקו"ה יוה"כ ב,ג).
הסוף צריך להיות אהבה. כל מה שעושים, לומדים, מתפללים, מקיימים מצוות, עושים חסדים, הכל כדי שבסוף נרגיש שאנחנו אוהבים את ה'. "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". אם זה לא יורד מהמוח ללב, משהו חסר.

כל הזמן לעבוד, אם לא תעבוד, לא תגיע. יהודי צריך לדעת שאם הוא יקח את עצמו בידיים ויתחיל לעבוד, להתחזק בעבודת השם, הוא יכול לזכות למעלות הכי גדולות. רבינו הקדוש אמר שהגיע למה שהגיע לא כי הוא היה נכד של הבעש"ט, אלא בזכות העבודה שהוא עבד.
צריך כל הזמן לרצות, כשיש רצון חזק זה מניע אותנו, זה מחמם אותנו, זה כבר אומר לנו מה לעשות, זה מדריך אותנו, הרצון זה כוח אדיר. קשה לך? אתה לא יכול? אבל לרצות אתה יכול. תרצה את השם. תחפש את השם. תחטוף כמה שאפשר.
כמו אותו יהודי שהתקשר לאיזה בית אבות, רצה לדבר על איזה שהוא עניין עם נחמן, שהתגורר שם באותו בית אבות, וענתה לו פקידת הקבלה:  נחמן עסוק כעת, תנסה יותר מאוחר. וככה הוא ניסה שוב פעם ושוב פעם ותמיד אותה תשובה:  נחמן עסוק, תנסה יותר מאוחר. עד שהחליט ללכת לראות מה הוא עסוק שם כל כך, כשהגיע, נחמן כמובן לא היה והוא המתין שם בבית הכנסת ולפתע חלפה על פניו דמות בזריזות רבה ואמרו לו זה נחמן, רוץ אחריו, והוא רץ אחריו ושמע תוך כדי הליכה את סדר יומו העמוס כשמשפט המפתח היה: אני פשוט חייב להספיק, כי מלימוד תורה וקיום מצוות לא יוצאים לפנסיה.
הסוד זה עבודה.  אם תעבוד, אתה תגיע. התנועה צריכה להיות רק לחפש את ה'. מישהו מדבר, להטות אוזן. מה זה יהדות? זה כל הזמן לחפש, זה לנתק את עצמנו מהדברים הטפשיים, מהקשקושים, מההקפדות, מהכעסים, מהגשמיות, מהתאוות, לפחות קצת. אתה לא יודע איך הקב"ה מתרגש מתזוזה של כחוט הסערה שלך. נפלת ח"ו? תחזור למסלול. אנחנו מסתכלים רק קדימה. לא נתקעים בנפילה, לא כעס, לא עצבות, לא יאוש ח"ו. קמים וממשיכים מחדש, לא נשברים. באנו לעולם הזה לא בשביל תוצאות, באנו בשביל מעשים. אדם נולד לתוך מציאות קיימת, באמצע עניינים, וככה הוא גם מסתלק מן העולם, באמצע עניינים. החיים זה מסע, אנחנו רוצים להגיע להרבה דברים טובים, אך אף פעם לא משלימים, אנחנו תמיד בדרך. יהודי צריך לעשות. ההצלחה אצל הקב"ה. אם נהיה עסוקים בלרדוף אחרי ה', אז נהיה פחות חשופים לכל ההבלים של העולם. העיקר זה לא להיות קריר. להתלהב, לזוז. רבינו הקדוש לא ויתר על שום נקודה ביהדות. צריך גם קדושה, גם תורה, גם אהבת ישראל. אי אפשר לקחת נקודה אחת ולהזניח את השאר. צריך לעשות הכל, לעבוד על הכל, ה' כבר יתן לך כוח, יתן לך זמן, רק תרצה. תראה לה' שאתה רוצה. אל תחשוב שאין סיכוי, לפי הטבע אין אולי סיכוי אבל כשאדם רוצה את ה', אז ה' משנה את הטבע. ה' רוצה את ה – "פתחו לי פתח כפתחו של מחט", את המשהו הקטן קטן הזה, אבל שזה יבוא מאיתנו, מעצמנו, מהתעוררות שלנו, מאתערותא דלתתא. אתה תתחיל, תעשה משהו, אפילו קטן, תתחיל לעשות ואני אבוא אליך ואני אעשה לך דברים נפלאים.

רבנו אומר שצריכים לזכור כל הזמן שיש עולם הבא. מיד כשאדם קם בבוקר, המחשבה הראשונה שלו תהיה – יש עולם הבא. כי כשאדם זוכר שיש עולם הבא, הוא חי בעולם הזה כמו שצריך. הוא משקיע את עיקר זמנו בתכלית, לא בשטויות, הוא מבין שפה לא חיים לנצח, הוא מקבל את הפרופורציות הנכונות איך לחיות בעולם הזה.
אם אדם מכוון לתכלית, איפה יש לו זמן לדבר על מישהו? לשמוע על מישהו? הוא רוצה להספיק עוד ועוד. מנסה להמעיט בשינה, עושה לעצמו סדרים עד שאין לו זמן להרים את הראש. הזמן זה הדבר הכי יקר בעולם.
ימי הזקנה הגיעו וההליכה כבדה וקשתה על הגרי"ש אלישיב זצ"ל. הנכדים שהיו אצלו בתורנות, הכינו את השתיה החמה בשתיים לפנות בוקר, ליווהו לבית הכנסת וחזרו עמו. והנה בוקר אחד כשחזר מבית הנסת הרחיב הגרי"ש את פסיעותיו וכמעט רץ. הנכד התקשה להדביק את מהירותו. "סבא" שאל "למה אתה ממהר כל כך?!" השיב לו הגרי"ש: "התעוררתי היום דקה מאוחר יותר מהרגיל. חסרה לי דקת לימוד..."

הדלק של הבערה לה' זה התפילה האישית. לדבר עם בורא עולם בלי ספר. בשפה שלך. תעמוד, תדבר עם ה', אל תעזוב את ה' עד שיתן לך. כל אחד רוצה הרבה בחיים, אז למה לא מתפללים? יש בעל הבית לעולם, שאוהב אותך, שרוצה להיטיב איתך, הוא ברא אותך בשביל לתת לך! תבקש ממנו! תעמוד, תדבר ותדבר עד שהשם יתן לך! "עצה לכל בר ישראל שלא יחסר לו מאומה,  ושיהיה דבוק בעבודתו יתברך, שירגיל עצמו תמיד להתפלל ולבקש ממנו יתברך על כל דבר, מקטן ועד גדול. ואל יחשוב אדם שצריך לזה התבודדות בטלית ותפילין רק בכל מקום שעומד אז,  אפילו בשוק, יראה אם הוא מקום נקי, כמו שכתוב והיה מחניך קדוש, ויבקש מה' יתברך כל משאלות לבו ועל ידי זה יהיה תמיד דבוק בה'" (הרב הקדוש מפשיסחא).
זה כוחה של תפילה אישית,אמיתית, תפילה שפותחת לאדם את הסתימות, משחררת לו את המועקות. תפילה זה הלב של עבודת ה' ושל כל החיים. היא משפיעה חיות לאדם, אדם רק פותח את הפה ומתחיל לדבר עם ה', נדלק אצלו ניצוץ שמאיר את נשמתו. החיים זה מסע מופלא, מסע ארוך וניסי שבו ה' מלווה את האדם כמו אב רחום שצועד עם בנו ביד ומגן עליו בכל צעד ושעל

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.