כללות ענין "קרבן תמיד" [בחמישי דפ' פינחס], שהיתה קרבן עולה, בעבודה:
"תפלות כנגד תמידין תקנום", כי "קרבן" הוא מלשון קירוב וע"י התפלה
האדם מתקרב לה'. קירוב אמיתי הוא כשהעבודה הוא באופן של "קרבן עולה" (שאין
לבעלים חלק בה) – "לא ע"מ לקבל פרס", שאינו חושב אודות התועלת
שתצמח לו כתוצאה מקיום תומ"צ אלא כל רצונו הואלהתקרב לה'. ואם יחשוב האדם
שהעבודה ד"קרבן עולה" שייכת דוקא "בבוקר" – כשהוא נמצא במצב
של אור – טוב לו ברוחניות ובגשמיות, אבל כש(נדמה לו, או באמת, ש)הוא במצב
של "בין הערביים" – כיצד יכול להתפנות מדאגותיו ולחשוב אודות קירוב לה'
באופן של "קרבן עולה"?! וע"ז באה ההוראה שחיוב קרבן תמיד הוא הן בבוקר והן
בין הערביים!
משיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשד"מ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.