ידידיה מאיר על סוגיית הגיור

יצא לי לדבר השבוע על נושא הגיור עם שני אנשים: יועץ תקשורת בכיר וחסיד קרלין מירושלים. שניהם פתחו לי את הראש וגרמו לי להבין שאולי אנחנו מנהלים את הדיון הלא נכון (אם אפשר לקרוא למה שמתחולל בתקשורת בשבועיים האחרונים "דיון").

נתחיל ביועץ. "עם כל הכבוד, זו לא רק מחלוקת הלכתית", הוא הסביר לי. "אל תהיה ילד. לא מדובר בדיונים בתוך בית המדרש. יש פה יחצ"נים ויועצים אסטרטגיים, יש פה קמפיין. לכל צד יש עיתונאים וכלי תקשורת שמזוהים איתו, וחלק גדול מהמאבק מתנהל בזירה התקשורתית, ברשתות החברתיות. שם צריך דעת קהל ולייקים, ולא סעיפים מהשולחן ערוך. אם אני הייתי מקבל למשרד שלי את התיק הזה של בתי הדין החדשים, הייתי הולך בדיוק על האסטרטגיה שחוגגת עכשיו בתקשורת: להציג את זה כמאבק בין הציונות הדתית ובין החרדים. כאילו מדובר בבני אור מול בני חושך. במתונים מול קיצוניים. ככה כל המחנה הסרוג מתייצב מאוחד אוטומטית מאחורי היוזמה. השדרן החרדי שהעליב את הרב סתיו ופגע בו, אגב, עשה כאן את רוב העבודה. הוא הפך את זה בשנייה לסיפור בין מגזרים. אני כיחצ"ן הייתי שולח לו פרחים. בכלל, התקשורת החרדית והכותרות החריפות שלה בנושא רק עוזרות ליוזמה הזאת. תאר לך מה היה קורה אם העיתונות החרדית הייתה שותקת. היינו רואים במה באמת מדובר: ויכוח בין שוליים ליברליים וקיצוניים ובין הזרם המרכזי בתוך הציונות הדתית. רוב רבני הציונות הדתית, ובטח שרוב הבכירים שבהם, מתנגדים נחרצות לבית הדין החדש. תבדוק".

אז בדקתי. הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, אומר שהיוזמה היא "פתח להתפוררות חמורה ומסוכנת" וש"כל הדיוט עלול להקים בית דין". הרב חיים דרוקמן, שלא צריך להסביר מה מעמדו בציונות הדתית, אומר בפשטות: "אני מתנגד בכל תוקף ליוזמה, זהו הרס התורה בארץ". הרב ישראל רוזן ממכון צומת כותב שלא מדובר בחרדים מול סרוגים אלא ב"רבני הקונצנזוס" מול רבני ה"מודרן אורתודוקס". הוא מוסיף שרוב הדיינים שעוסקים היום בגיור בתוך מנגנון הרבנות הראשית הם חובשי כיפות סרוגות, ושאין ספק שהרב קוק והרב סולובייצ'יק היו מתנגדים נחרצות ליוזמה החדשה. אבל מה לעשות שלרב קוק ולרב סולובייצ'יק אין דובר שיעלה אותם למהדורת החדשות, ובכלל, כמו בהרבה תחומים אחרים, הרבה יותר קל לספר לעצמנו סיפור פשטני ולא מורכב.

נעבור לחסיד. מדובר בחבר שלי, חסיד קרלין כאמור, שמשנות התשעים ועד היום מלווה עולים מחבר העמים בקליטתם בארץ. "אתם בתקשורת בכלל לא מבינים במי היוזמה הזאת פוגעת באמת", הוא אמר לי בכאב. "הדיון הציבורי פשוט הזוי. הרי אין כמעט גויים שיבואו להתגייר בבית הדין הזה, כי הם לא רוצים להתגייר בכלל. עובדה. אבל היוזמה הזאת עושה עוול עצום לאינספור גרי צדק מרוסיה. הם עשו דבר גדול, נכנסו תחת כנפי השכינה, הצטרפו אל עמנו ותורתנו, ולא מגיע להם שפתאום יתחילו לפקפק בטוהר ההליך שהם עברו. הרי מעכשיו יסתכלו עליהם כסוג ב'. לך תדע איפה הוא התגייר ולמה וכמה".

ובאמת, בתוך הדיון הפוליטי והמגזרי לא דובר כלל על ההיבט הרומנטי של הגיור. על הצד המרגש. הקדוש. החבר שלי סיפר לי על מקרה אחד שזכה ללוות מקרוב השנה: עולה חדש, רופא, שאביו יהודי ואמו גויה. הוא החל ללמוד יהדות והתייצב בפני בית הדין, ואז נשלח לעוד חודשיים של לימוד. בפעם השנייה הוא הרשים את הדיינים בידע ובכנות שלו, ואז, לסיום התהליך, נדרש לטבול במקווה.
הוא נסע למקווה בתל אביב, יחד עם החבר שלי. שם, לפני הטבילה, הוא אמר כנהוג לשליח בית הדין בקול נרגש את ההצהרה הבאה, מילה במילה: "אני מקבל על עצמי לשמור ולקיים את כל מצוות התורה, את כל מצוות החכמים ואת כל המנהגים הכשרים של עם ישראל, ואני מאמין בהשם אחד", ואז כיסה את עיניו והכריז בקול: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד!".

"מזל טוב, מזל טוב", לחצו לו הנוכחים את היד אחרי שהתלבש ויצא, והחבר החסיד שלי סיפר לי שהוא התחיל להרגיש פתאום קנאה. איזה כיף לבחור הזה שנכנס לכאן כגוי גמור ויוצא להתחלה חדשה לגמרי כיהודי. גם אני רוצה התחדשות כזאת. אז מה אם נולדתי יהודי? הוא לקח ממנו את הטקסט ואמר בכוונה עצומה: "אני מקבל על עצמי לשמור ולקיים את כל מצוות התורה, את כל מצוות החכמים ואת כל המנהגים הכשרים של עם ישראל, ואני מאמין בהשם אחד. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!", ונכנס לטבול.

חשבתם שכאן נגמר הסיפור? ממש לא. משם המשיך הגר הטרי, היהודי החדש, לפגישה באיזה משרד בבני ברק. זו כבר הייתה שעת אחר צהריים, וכשהוא נכנס למשרד שבו התקיימה הפגישה, בדיוק נעמדו שם כמה עובדים כדי להתפלל מנחה. הם קראו לכולם וספרו את כולם, אבל נתקעו. הם היו רק תשעה. "סליחה, אדוני, אכפת לך להשלים לנו מניין?" הם שאלו כשראו אותו בפתח, כאילו מדובר בבקשה שגרתית. והוא, שעד אתמול יכול היה להיות הגוי של שבת שלהם, הצטרף לתפילת המנחה הראשונה בחייו כיהודי, כעשירי למניין.

(מתוך הטור ב"בשבע")