אם חשבתם שסערת רוחות ההרסנית, שייכת לתופעת טבע חורפית בלבד, הרי שטעיתם. אם חשבתם שמושגי "פשיטת רגל" ו-"כונס נכסים" שייכים אך ורק לעולם כלכלי, הרי שטעיתם. עולם החינוך כבר מזמן הוכרז כ"פושט רגל", והועבר לידיו של "כונס נכסים". תופעת הסמנרים לא חלפה עם רוח הזמן, אלא שככל שהזמן חולף מסתבר שסערת הרוחות גדלה, הרסנית ומאיימת במיוחד.
אם תמיד ידעתם שלהתקבל לעבודה מכובדת יש צורך בפרוטקציה מיוחדת, אחדש לכם, כי להתקבל לסמינר קשה הדבר שבעתיים. עולם הסמינרים, נעשה בשנים האחרונות עולם קשה עורף, אשר רגישות לא כלולה בתפריטו.
פוליטיקה מכוערת, חשבונות מסחריים ולב אטום מהווים חלק ממרכיבי עוגה חסרת טעם של מנהלי הסמינרים. נכון שיסודות החינוך ועקרונותיו חייבים להיות מוצקים, ואני בעד כך. אך בלתי נכון ואף מרים קול זעקה אילמת אטימות בלתי מוצדקת, של בנות טובות שנופלות בין הכסאות ואינן התקבלו לסמינר, מסיבות של חשבונות פוליטיקאיות, ניפנוף עדתי, או מכיון שהוריהם בחרו ב"קמח" במקום לימוד בכולל.
העיר אלעד ספגה בשנים האחרונות מסערת רוחות מטלטלת במיוחד אשר מאיימת על עתידן הרוחני של בנות ישראל. אם בעבר היתה קימת שם רק בעיה של שילוב בנות אלעד בסמינרים בערים סמוכות, הרי שהשנה הסערה פרצה גבולות נוספים.
הסערה בעיר אלעד פרצה השנה כאשר למעלה ממאה בנות שסיימו כיתה ח', ומהוות 50% מהבנות שנבחנו לסמינרים, קיבלו הודעה. רשמית, כי לא התקבלו לאף אחד משני הסמינרים היחידים בעיר - הלא הם 'זלזניק' ו'לדעת חכמה'.
הבנות שחלקן ספרדיות וחלקן אשכנזיות נמצאות קרובות לתחילת שנת הלימודים, ובליבן כאב עצום בידיעה שאין להם מקום לימודים לשנה הבאה וזאת לא דווקא בגלל נפנוף בסמל עדתי, אלא בשל החלטה חדשה ושערורייתית שלא לקבל בנות בשל כך שההורים שלהם עובדים לפרנסתם.
כאשר מדובר בבנות למשפחות חרדיות טובות לכל דבר ולא במשפחות בעייתיות. בעיר אלעד קיימים שני סמינרים, הותיק שהוקם לפני מספר שנים וקיבל את כל בנות העיר ללא הבדל עדתי או תעסוקתו של אבי המשפחה, וסמינר" זלזניק" שהוקם לפני כשנה עבור מה שהוגדר מראש "שמנה וסלתה" של האוכלוסיה התורנית בעיר. כלומר עבור אברכים ורבנים בלבד וכמה עסקנים כמו חברי מועצה שהפרוטקציה יישרה את מסלול הקבלה לסמינר.
בת שאביה בחר בלעבוד לפרנסתו, נחשבת פסולה, אין התחשבות באצילות מידותיה הטובות והראויות לתעודת הוקרה מכובדת, אין זה משנה ששקדה רבות על לימודיה והציונים בתעודת הגמר של השנה לשם ולתפארת.
שרה שנירר ע"ה, שהקימה את מוסד "בית יעקב" וקיבלה את בנות ישראל ללא אפליית צבע או פסילת לב טהור של ילדה שהוריה בחרו בעבודת כפיים, מתהפכת בין רגבי אדמת קיברה ומצבתה הדוממת מן הסתם זועקת. ממסד החינוך שבנתה איבד את יסודות החינוך האמיתיים, ועבר למצב "כונס נכסים".
יותר ממאה בנות מהעיר אלעד בפרט ומיתר הערים בכלל, רכות בשנים, גילו את שלא ידעו עד עתה, העולם אטום, ושצדק הוא באמת רק כוכב השוכן מעבר לאטמופסרה האנושית.
אינני באה להטיל אשמה או ביקורת ישירה למנהל ספציפי זה או אחר, רק לוקחת מראה שווידאתי כי ברק ההשתקפותה נקי, ומניחה אותה מול זגוגיות אישונכם. מנהלים נכבדים, אין צורך שתגיבו לטור זה, או שתייצרו תרוץ נוסף וחסר מקוריות טבעית המשתייכת ליסודות בנין בית יעקב שמורתנו שרה שנירר ע"ה ייסדה.
הביטו רק בדמותכם המשתקפת במראה, נסו לפלס דרך אל אמיתות המצפון המשוריין שיצרתם לעצמכם ותענו בשקט בשקט לעצמכם על השאלות הבאות: האם הייתם רוצים להיות בצד השני. של המטבע, צד שנחלד מכאב בלתי מוצדק? האם הנכם לוקחים מושכות אחריות ישירה ואף עקיפה להרחבת מעגל הנושרות? כיצד הייתם ישנים בלילה לו אחת מבנותכם היתה מסוגרת בחדרה שטופת דמעות כאב, מהסיבה שלא התקבלה לסמינר כי אביה נאלץ לפרנס משפחתו?
האם גם אתם הייתם רוצים לעמוד במראה הנורא של ביתכם הטהורה, העומדת מול סכנת טביעה של יסודות החינוך שינקה כל שנות ילדותה אך ורק בגלל שנולדה לעידה סטיגמתית או משום שאביה עובד?
אפילו דגים שבים רועדים, אייכם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.