״לדעת להכיל אהבה זו גדולה,
לדעת להעניק אהבה זו עוצמה,
לאהוב את עצמך באמת, זו ההרמוניה המושלמת״.
בשבע בבוקר נשמע קול דופק בדלתו של בנקאי מפורסם.
ירד הבנקאי ופתח את הדלת: – עני-קבצן לפניו. כעס הבנקאי:
חוצפה! בשבע בבוקר כבר מטרידים הם את הבריות.
החזיר לו הקבצן:
מודה אני לפניך, שבעסקי-בנק מומחה אתה הרבה יותר ממני, אבל להווי ידוע למעלתך, שבעסקי-קבצנות מומחה אני הרבה יותר ממך...
קבצן ראשון: בעל-שמחה אני היום; את בתי הבכירה שידכתי.
קבצן שני: מזל טוב! מי הוא החתן?
קבצן ראשון: איציקל הגיבן שלנו.
קבצן שני: שידוך יפה. בעל-שפע הוא איציקל שלנו… ומה נדוניה פסקת לו?
קבצן ראשון: ידע ממזר זה לפשוט עורי מעלי. ליטה וז'אמוט נתתי לו: מעכשיו שלו הן ואני אסור לחזור על הפתחים בשתיהן.
בעל-בית הזמין אורח קבצן לסעודה. מתחילה הגישו מלפפונים כבושים ואכל מהם האורח הקבצן אכילה גסה.
אחר-כך הביאו חלב ומיד פשט האורח הקבצן את ידו גם לחלב.
כיהה בו בעל-הבית ואמר לו:
היזהר! השותה חלב אחרי מלפפונים כבושים אכילתו נעשית גבינה.
אין בכך כלום, – השיב האורח הקבצן, – אף גבינה אני אוכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.