כמו כל יהודי שומר תורה ומצוות כך גם אני חרד מההידרדרות בענייניי ה"גיורים". למעלה מעשרים שנה אני נלחם כרב וכעיתונאי בכל קלות הראש הזו בנושא זה – אם מכוון רעיוני ואם כנגד עניינים פליליים בנושא. אבל הצרות הללו לא החלו מכמה רבני "צוהר" וגם לאוו דווקא מה"כיפות הסרוגות". ה"רבנות הראשית" – במסכה "חרדית", היא זו שכבר מראשית שנות ה-90 נותנת לגיטימציה ל"גיורי החלומות", ולאוו דווקא הנושא היהודי והרעיוני מעסיק אותה. מותם של הגאונים קריזוויסטה מאנטוורפן הבלגית וקולי'ץ מי"ם פתח פתח ענק לכל אלה שה"גיור" הפך לפרנסה חמה עבורם ו/או לאלה שחפצו להעלים את הקשר הדתי של הגיור. השניים עמדו שנים בפרץ אבל לאחר מותם לא נמצאו הרבנים העזים שיעמדו על משמר ההלכה והאמת. לחלל הזה לא נכנסו דווקא הרפורמים והקונסרבטיביים אלא רבנים אורתודוכסים בכירים ביותר – עד חרדים ממש בחזותם, והחלו לגרוף ממון וכוח מהנכונות המבוימת שלהם ל"התפשר "רוחנית" ו"ליבראלית" עם ההלכה. כבר למעלה מחמש עשרה שנים משתפים רבנים מה"רבנות הראשית" פעולה עם רבאיים רפורמים וקונסרבטיביים ועם תוכן "גיור" שהוא רחוק ממקורות היהדות. אבל הציבור מאמין שההגה הוא בידי האורתודוכסיה, כי כך רוצה השלטון שכולם יחשוב. שוב ושוב רבנים, בתחפושת אורתודוכסית – עד כדי "רבנים ראשיים", נותנים יד, ממש בעצמם ל"גיורים" תמורת ממון, אבל התוית נשארת אורתודוכסית.
ה"מרד" של רבני
"צוהר" איננו מרד רעיוני משום שבדרכם שלהם מזמן הולכים אנשי
ה"רבנות הראשית" ואף ביה"ד חרדי מבני ברק, שעד לא מזמן עמד בראשו
הרב ניסים קרלי'ץ. המרד של הרב סתיו וחבריו הוא מרד כלכלי ומונופוליסטי ועל כך
כועסים רבני ה"רבנות הראשית: המונופול יילקח מהם, ה"גיור השחור" –
"גיור" רפורמי עם חותמת אורתודוכסית, יהפוך ל"גיור לבן",
והלקוחות כבר לא יצטרכו לשלם דמי לא יחרץ כדי החותמת האורתודוכסית תיטבע על
"גיור" רפורמי מבחינה מעשית.
אבל דווקא בית הדין הפרוץ
ביותר – מבחינת צחוק ולעג להלכה ולגיור האמיתי, הוא בית דין בחזות חרדית בעיר בני
ברק ושממנו ברח לפני זמן קצר מי שעמד בראשו שנים רבות: הגר"ן קרליץ. כיום
עומד בראש בית הדין הזה הרב שריאל רוזנברג ששליטתו על בית הדין לגיורים של אותו
בית דין קרובה לאפס. בבית הדין הזה "מגיירים" את כל אלה ששליחי חב"ד
בחבר העמים סירבו לגייר, שם "מגיירים" כל מי שרק מגיש בקשה ל"גיור",
ושם עורכים "תהליך גיור" של קרוב לשנתיים – שלא עפ"י החוק הישראלי,
גם לכאלה שאין להם תעודת זהות ישראלית אך לאחר שעברו את "תהליך הגיור"
של השנתיים הללו הם מגלים ש"הכול נעשה לשם שמים בלבד", והם אינם מקבלים
שום "תעודת גיור" אלא מתבקשים לחזור על המסלול שוב דרך ה"רבנות
הראשית"! אחת מהפעילות בהטעיה הזו היא מזכירתו של ראש עיריית אור יהודה עד לא
מכבר – דוד יוסף. ה"רבנות הראשית", ו"מנהל הגיור" עצמו, ביקשו
שוב ושוב מבג"ץ לא להכיר ב"גיורי" ביה"ד הזה וכך למעשה הוא
המצב. אז אני שואל – לאן נעלמה הבושה של ליצמן, גפני ושו'ת, כאשר הם מאשימים את
אנשי "צוהר" בגרימת התבוללות עתידית?! התוכן הוא זה הקובע והתוכן של
ה"גיורים הממלכתיים", ואף החרדים, הוא אותו תוכן שסתיו וחבריו רוצים
להלבינו לעיני כל ולשמוט את פרנסת המתווכחים ה"חרדים".
באשר לחילוניים הזועקים
בעד תיקון חוק ה"גיור" של המהגרים, הרי שאינני מבין דבר וחצי דבר
מטענותיהם. רוב רובם של המתנגדים ל"גיור" העכשווי הם חילוניים, ולכן פלא
בעיני שהם בכלל מדברים על המושג "גיור". המושג הלה הוא מושג דתי ותמהני
מה לו ולאפיקורסים גמורים. אדם חילוני צריך היה לבוז למושג "גיור, אבל בישראל
ההפוכה הכול יתכן, וכשהרצון הוא לקבוע מסמרות דמוגרפיות, אזי, הכול מותר וגם אנשי
שמאל אנטי דתיים פתאום מאמינים ב"גיור". אילו באמת ההנהגה החרדית –
ורבניה, היו רואים ורוצים את טובת הדת והיהדות, הם היו נלחמים מזמן להפריד את הדת
מהמדינה וכך גם מושג ה"גיור" היה מאבד כמעט את כל כוחו אצל החילוניים.
לפני כמאה שנה החלו להגיע ראשוני היהודים
הסורים – בעיקר מהעיר חלב, ליבשת אמריקה. רבותיהם דאז ראו את הנולד וכמו שמושג כמו
"ייבום" הוצא מהחיים היהודים כך הם הוציאו את המושג "גיור"
מקהילותיהם וגזרו חרם ויציאה מהעדה למי שיישא גר או גרה. התוצאות לא איחרו לבוא.
זו העדה הגדולה ביותר בעם ישראל – שהגיעה מעיר ממוצעת וקטנה יחסית בסוריה, והעיקר
שגם אלה המתקראים "חילוניים" בקרבם הם שומרי שבת, כשרות וטהרת המשפחה.
וזו גם העדה העשירה והתורתית ביותר בתוך עם ישראל. אילו כל רבני ישראל היו נוהגים
כך – לפני כמאה שנה, הרי שלא היינו מגיעים כיום לשוקת שבורה זו, שבה תורגם
ה"שולחן ערוך" לשפה חילונית ונכרית כדי לקרטע בדת אש למו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.