"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך (טז, יח)

פרשת השבוע שופטים, מאת מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א 

רבי אליעזר אומר: במקום שיש דין – אין דין, ובמקום שאין דין – יש דין. כיצד? אם נעשה הדין למטה, אין הדין נעשה למעלה, ואם לא נעשה הדין למטה, הדין נעשה למעלה (מדרש רבה).

"תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (יח, יג).
אם תהיה תמים, תזכה להיות עם ה' אלוקיך. תמימות כוללת את כל המידות הטובות כי זה רצון ה', זה הנחת רוח של ה', שאדם זורק את שכלו וחוכמתו ומתעלם מכל הקושיות ומכל האי הבנות שיש לו בעניני השגחה.
את כל החוכמה שלו הוא מכוון רק לדבר אחד, לזכות לקרבת אלוקים.
תם זה שלם, תם זה לא חסר כלום. כי אם הוא דבוק בה', אז הוא הגיע לדרגה הכי גבוהה שאפשר להגיע אליה, אז מה כבר יכול להיות חסר.
התם תמיד שמח בחלקו. גם כשאין לו הוא שמח. גם כשיש איזשהו חסרון. הוא אף פעם לא רואה את החסרון כדבר רע כי ה' מנהיג את העולם, ה' יודע מה שהוא עושה, חוץ מזה שאצל ה' הכל אפשרי, הכל יכול להשתנות כהרף עין.
השמחה של התם היא שמחה של אדם שהיישות שלו והאגו שלו והכבוד שלו וכל הדברים שיכולים להפריע לו ולבלבל אותו, הוא מנטרל אותם, הוא נאבק בהם, הוא מצליח להשליך אותם מנגד.
תמימות אמיתית זה כשיודעים שאין עוד מלבדו, שהכל מאתו יתברך ומצליחים לקבל כל מה שעובר עלינו בשמחה. אנחנו עדיין לא שם. אנחנו עוד לא זוכים כל הזמן להכרה המלאה הזו, שחוץ מהשם אין כלום ולכן אין מה לדאוג ואין מה להתבלבל ואין מה להצטער. אנחנו לא הגענו לשלימות הזאת. אבל אנחנו מתקדמים לקראתה, מבינים אותה, לומדים אותה, בשכל אנחנו מבינים שאין עוד מלבדו ומנסים למלא את הנפש בזה, כל אחד לפי מדרגתו, כל אחד כמה שהוא זוכה.

תמימות זה הכי גבוה. זה המעלה המעולה שבכל המעלות. על יעקב אבינו נאמר "איש תם יושב אוהלים". מכל המעלות והמדות הטובות שבודאי היו ביעקב אבינו, בוחרת התורה הקדושה לציין את התמימות. כי זה מעל הכל. לכן גם מבקש דוד המלך "אשכילה בדרך תמים מתי תבוא אלי", ללמד אותנו שאם נלך בתמימות, בדרך תמים, ה' יבוא אלינו ואז כבר לא יחסר לנו כלום. הכל יהיה לנו.

להמשך כנסו כאן:



כל מה שקשור עם פשיטות ותמימות, יש לו חן מיוחד אצל הקב"ה. היהודי הקטן, שקובע עצמו לתורה ותפילה, שעמל כדי לזכך את מעשיו ומדותיו, שפונה אל הקב"ה במילים פשוטות, תמימות וכנות, שמקבל את נסיונות החיים באהבה ובאמונה, זו הפנינה שעמה משתעשע הקב"ה, זה הקישוט שאיתו מתהדרים למעלה.
תמימות זה אמונה. זה לא להתלונן. זה תמיד להיות שבע רצון כי אחרת כופרים במשפט ה'.
תמימות זה להאמין בכוח של תפילה אמיתית, תפילה מעומק הלב, תפילה ועוד תפילה ועוד תפילה. תפילה יכולה לקחת תלמיד פשוט ולהפוך אותו לתלמיד חכם, מתמיד ויגע בתורה. תפילה יכולה לקחת בית שקול בכי של תינוק לא נשמע בו ולהפוך אותו לבית מלא ילדים. כשאדם הולך עם תמימות טהורה, תפילתו נענית כמעט כמו התפילות של הצדיקים הקדמונים.
תמימות זה לשתף את הקב"ה בכל מה שעובר עליך. להניח על השולחן את כל הצדדים, הלבטים, הנגיעות. נכון, אתה יודע הכל אבא ואני לא מחדש לך מאומה, אך אני רוצה לחיות איתך את המצב הזה, אני צריך את שמיעתך, את הבנתך, את קירבתך. דבורים כאלה, שיוצאים מלב מאמין וטהור, מביאים לקירבת אלוקים נפלאה, חן רב נסוך על פניהם. לא פלא כי גדולי ישראל הרבו לדבר במעלתה של התפילה האישית. כשאדם מקבל פתאום איזה התעוררות לתפילה אישית כזאת, לא ידחה אותה לזמן יותר מתאים, למקום יותר מתאים, זה עלול לברוח מבלי שוב. צריך לתפוס את ההתעוררות הזו בשתי ידיים, יכול להיות שדוקא מילים פשוטות אלה, שיצאו באותה שעה מעומק לבו של האדם, הם יפעלו עבורו את הישועה.

הרבה פעמים בחיים אנחנו רואים שצוחקים מהתמימים המקסימים האלה. כמו התם בספורו של רבינו שביקש רק דבר אחר: בלי ליצנות. מה זה ליצנות? זה ההיפך מתמימות. זה סמל השקר. זה כת ליצנים לא תראה פני שכינה. מה זה להתלוצץ? זה לא רק שאני חושב שאני יותר ממך, אלא שכל מה שיש לי לעשות בחיים זה לעשות ממך צחוק, אי אפשר לתאר איזה דבר נורא ואיום זה.
בחור רוצה להיות צדיק, הוא שואף לגדולה, במקום לפרגן לו ולעודד אותו, הרבה פעמים מתלוצצים ממנו. רבינו יונה מכנה את מי שבז ליהודי ששואף לגדולה, שרוצה להתעלות – שונא ה'. כי לא נוח לו שיש כאלה שאוהבים את בורא עולם ומתאמצים לעשות לו נחת רוח. אם הוא היה אוהב ה' אמיתי, אז גם אם לו עצמו אין שאיפות דומות, הרי משאת חייו היתה צריכה להחזיק ולעודד ולהמריץ את אותם מתי מעט שכן שואפים להרבות כבוד שמים בהתנהגותם.

תמימות זה שלמות, זה דבר שלם ואין לך שלימות כמו האמונה. "כי האמונה היא תמימה ושלימה בתכלית השלימות, בלי שום מום ופגם כלל, בבחינת "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" (ליקו"ה בכור בהמה טהורה ג, י).
כולם מכירים את המושג הזה של אמונה. גם העולם הגויי, והעולם החילוני, בכל מקום יודעים שזה קיים כי זה מניע את כל היקום שלנו. זה מושג מאד מאד פשוט, הכי פשוט שיכול להיות בעולם, אבל בעצם הוא עמוק מיני ים. יש דיבור של רבינו הקדוש שאמר, אצל העולם אמונה היא דבר קטן, אולם אצלי היא דבר גדול. אמונה זה אמון. אתה נותן אמון בהקב"ה, הוא עושה אתך עסקאות, אתה לא נותן בו אמון, הוא לא עושה איתך עסקאות.
פתאום יש איזה בעיה, איזה מצוקה, איזה קושי קטן או גדול. האדם חושב אוי, מה יקרה איתי עכשיו, איך אני אסתדר, אז אומרים לו רגע, רגע, תזכור את ה', תתקשר אליו, תתחבר אליו, אז תוכל למצוא תקוה, ושמחה, ועצה ודרך.
איפה שאתה לא מבין, שם אתה צריך אמונה. אתה לא מבין איך קורים לך דברים כאלה, שום דבר לא הולך, הכל מתהפך לך מול העיניים ואתה חייב לדעת שהכל זה לכתחילה, הכל כתוב מראש, זאת התוכנית, זה המסלול, לא קרה לך איזה פנצ'ר, זה לא ביש מזל, לא קורה פה שום דבר שלא היה צריך לקרות. שוברים אותנו, כותשים אותנו אבל זה הכל במסגרת התוכנית האלוקית של הבניה שלנו. זה לא איזה כשלון שלנו, זה לא שקרה משהו לא טוב ואנחנו צריכים עכשיו לחשוב איך לתקן אותו, ואיך לצאת ממנו. אדם צריך לנשק את הצרות שלו כי בלי צרות ובלי יסורים הוא לא היה מגיע לשום מקום בחיים. דווקא מתוך התקופות היותר קשות בחיים צמחו הישועות הכי גדולות. רק ככה מתקרבים לאבא.
מורנו הרב: "אדם צריך לקבל את כל מה שעובר עליו באהבה. פה אשתו מוכיחה אותו, ההורים מבזים אותו, חבר מוכיח אותו, נהג האוטובוס צועק עליו, בכל מקום מוכיחים אותו, בכל מקום צועקים עליו, מבזים אותו. זה עיקר מה שרוחץ את האדם. "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם". מים טהורים זה התוכחות והבזיונות. זה מה שמטהר את האדם.
אדם עובר עליו ירידות, הוא יכול להחזיר את כל העולם בתשובה, הוא יכול לספר לאנשים גם עלי עבר ככה, גם לי קרה ככה, גם אני הייתי שם, באותו מקום שאתה נמצא, הנה אני עשיתי תשובה, תעשה גם אתה. כל הירידות שאדם עובר, זה כדי שהוא יהיה מורה דרך, הוא היה בתוך הקליפות והוא יצא, כדי שיראה לאנשים איך יוצאים מהקליפות. כל הירידות שהוא עבר הוא רק היה שליח, הוא רק כמו צוללן שמורידים אותו לעמקי ים. להוציא אנשים ולהציל אותם".
בסוף מבינים שאין כאן עונשים, שמשמים לא דוחים את האדם, לא מרחיקים אותו, היסורים נועדו לקרב את האדם. הקב"ה אוהב את האדם אהבת נפש, "נפלאת היא אהבתך", אהבתו של הבורא לבניו לא נתפסת בשכל אנוש, נפש איש ישראל חשובה אצל הקב"ה יותר מכל התורה כולה.
כמו שאב לא יכול להתנתק מבנו ולא חשוב מה שיקרה עם הבן, אפילו הלך לתרבות רעה ח"ו וקורה מה שקורה אתו, האבא רץ אחריו לכל מקום, מתפלל עליו בכל מקום, לא יכול להתנתק ממנו, אין בזה בחירה כלל, אהבה של אב לבנו אין בזה בחירה בכלל. ככה האהבה של הקב"ה אלינו. בורא עולם לא מוותר על אף אחד מבניו, הוא רוצה את כולם, גם את הרחוקים ביותר.

איפה שאתה לא מבין, שם אתה צריך אמונה ותמימות. העבודה שלך זה להגיד על כל דבר גם זו לטובה, כל דבר שקורה צריך להגיד גם זו לטובה ולהמשיך לשמוח. זה כזה נסיון עצום! צריך כזו אמונה! כשאדם מבין שגם זה לטובה, כי ה' עושה רק טוב, אז הוא נותן כוח שמהדבר הזה דווקא יהיה לו ניסים. יהודי זה מלשון הודיה, הוא תמיד מודה, מה שה' עושה זה טוב, יהודי לא מאבד את האמונה אף רגע, אף שניה. מילת המפתח פה היא תמימות. שזה להיות שמח בחלקי. כל הזמן לראות את המתנות הנפלאות שה' שולח לי רגע רגע ולהודות.
פעם אחת בלילי שבת קודש הסתובב הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעז'יבוז זי"ע הלוך וחזור ואמר "שלום עליכם" ו"רבון העולמים" כדרכו. כאשר הגיע לתיבות: "מודה אני לפניך ה' אלוקי... על כל החסד אשר עשית עמדי ואשר אתה עתיד לעשות עמי"... עמד ושתק מעט, ושאל את עצמו מדוע עלי להודות לך על חסד העתיד? בבוא החסד אודה לך! ומיד השיב לעצמו: אולי תעשה עמדי חסד, ולא אהיה אז בבחינה הראויה להודות לך כראוי... לכך אני צריך להודות עכשיו, ומיד געה בבכיה.
באותה שבת היה אצלו הרה"ק רבי משה מסאווראן זיע"א שעמד בקרן זוית, ושמע שאלתו ותשובתו, וגם את בכייתו. שאל אותו רבי משה: "הלא שאלתכם ותשובתכם היתה טובה ונכונה, ומדוע בכיתם?" אמר לו הרבי ר' ברוך: "על זאת בכיתי, על כי אפשר ולא אהיה אז בדרגה הראויה להודות כדת..." (מתוך ל"עולם אודך").

תמימות זה לדבר עם ה' דיבורים פשוטים, אמיתיים, כאלה שיוצרים חבור טבעי, חם וישיר עם בורא עולם. "קחו עמכם דברים ושובו אל ה' " (הושע יד). לפתוח את הפה ולדבר עם ה'. זה הכל. זה נראה אולי פשוט מדי אבל זה כל מה שמבקשים מאתנו. ואם זה לא פשוט, אם זה קשה לך, על זה בעצמו תדבר עם ה', רבונו של עולם כל כך התרחקתי ממך עד שאני אפילו לא יכול לדבר איתך, תרחם עלי, תפתח את פי כדי שאוכל לדבר איתך ולהוציא כל מה שיש לי בלב. כמו שאמר רבינו הקדוש לרבי נתן שחיפש ללא לאות את מי שיוכל להרוות את צימאונו הגדול ולהרגיע את תבערת לבו, עד שהגיע לרבנו הקדוש שלקח אותו בשתי ידיו הקדושות ואמר לו שזה טוב מאד אם אומרים את כל מה שבלב לפני השם יתברך.
הדיבור מקרב אותנו אל ה'. הוא עיקר התענוג שיש לנו בעבודת השם. תדבר עם ה' בשפה שלך, בלי ספר ביד, תבקש ממנו שיעזור לך, שיקרב אותך, שיחזיר אותך בתשובה ברחמים. התפילה האישית זה הכלי נשק העיקרי במלחמה שלנו על הקדושה.