בסיום מס' חולין: "לא יטול אדם אם על בנים אפילו לטהר את המצורע. ומה אם
מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה [בשני דפ' כי תצא] למען ייטב לך והארכת ימים
קל וחומר על מצות חמורות שבתורה". הקשר בין ב' בבות אלו במשנה יובן
בהקדם הטעםשאין לוקחין את האם אפי' לטהר בה את המצורע, ואפי' לא
ל"ציפור החי", והיינו – לכמה רגעים, ואח"כישלחוה! והביאור: מצות שילוח הקן
קשורה עםרחמים ומובן עפ"י שכל. ועד"ז מצות טהרת המצורע שעי"ז
מרבים שלום בעולם, (וכדי "לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב
בקדושהימחה על המים"). וכשב' מצוות אלו באות יחד, הנה מצד השכל של היצר יש
להקדים טהרת המצורע – רחמנות על אדם, לשילוח הקן – רחמנות עלבעל-חי, ולכן
צוותה תורה, אדרבה, "לא ליטול אם על בנים אפי' לטהר את המצורע" "כדי לכוף
את יצרו". ובהמשך להמובן מזה ש(גם) מצות שילוח הקן היא מצוה שהרגש
והשכל מסייעים בזה – "מצוה קלה", אומרת המשנה, ש"אם מצוה קלה אמרה תורה
למען ייטב.. ק"ו וכו'".
מהתוועדות כ"ף מנחם-אב ה'תשל"ו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.