"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה"

פרשת השבוע ראה, מפי מזכה הרבים הסופר הרב מנחם אזולאי שליט"א

משל למה הדבר דומה? לעבד, שאמר לו רבו: הרי שרשרת של זהב אם תשמע בקולי, ואם לאו אני כובל אותך בכבלים של ברזל.

והנמשל: כך אמר הקב"ה לישראל. אם עשיתם את רצוני הרי הטוב והברכה, ואם לאוו הרי הקללה. הרי שתי דרכים לפניכם ואינו תלוי אלא בכם, וזה: ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה (דברים רבה ד, ב).

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (יא,כו).

הקריאה 'ראה' מעוררת אותנו לשים לב. החיים זה לא ברכה או קללה. אדם הוא לא טוב או רע. תשובה אומר רבינו הקדוש זה לדעת להתמודד עם מצבים משתנים של עליה וירידה.

המציאות האמיתית שאנו חיים בה היא מציאות של טוב ורע, של ברכה וקללה, של עליה וירידה, הכל מעורב יחד ואנחנו צריכים לפקוח עיניים, לראות, לשים לב, לברור ולבחור את הטוב. בכל זמן, בכל מקום, בכל מצב.

להמשך כנסו כאן:

 

התורה הקדושה מצווה אותנו בפרשה הזו: "ראה"! תמצא זמן לראות מה פה הוא בבחינת ברכה, ומה פה ההיפך חס ושלום, ואל תתן ליצר הרע לשקר אותך. איך עושים את זה? איך זוכים לזה? רק עם חשבון נפש. אדם עומד לבדו מול הקב"ה ועושה חשבון נפש פנימי ואמיתי על מצבו. הוא עוצר לרגע את  הריצה של החיים ומתחיל לחשוב על מצבו. היצר הרע נלחם ברגעים האלה, הוא לא מעוניין שנעצור אפילו לרגע ונחשוב כי כשעוצרים, וחושבים, ומבינים, ומתפללים, אפשר לעשות מפנה בחיים. רבנו הקדוש אמר שאי אפשר להיות איש כשר באמת בלי התבודדות וחשבון נפש. הוא מלמד אותנו לעצור את המירוץ ולחשוב על התכלית. לבדוק האם אנחנו הולכים באמת בכיוון הנכון. והכיוון הנכון זה רק להתקרב אל השם. זאת ההצלחה היחידה שיש בעולם הזה, ההתקרבות של האדם לבוראו. היצר הרע מחפש את העצבות והמרה שחורה שהאדם נופל אליהם אחרי העבירה, יותר מאשר את העבירה עצמה. אך כשאדם יש לו התבודדות, שעה של חשבון נפש, הוא יכול להתגבר על כל הנפילות האלה כי הוא מבין שבעצם הוא לא רוצה את העבירה, כי העבירה רק מרחיקה אותו מהשם, הוא מקבל אז כוח עצום להתחיל התחלה חדשה, לבחור בטוב האמיתי שזה להתדבק בה'. העצה הזו של התבודדות וחשבון נפש היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל אומר רבינו הקדוש ולכן יש כל כך הרבה מניעות לקיים אותה.

ראה, ראשי תיבות ראה אלול הגיע. שבת ראה מכריזה על כניסתו של חודש אלול. ההכרזה הזו עושה משהו לאנשים. מן חרדת קודש יורדת וממלאת חללו של עולם. רוח של התעוררות והתחדשות מנשבת באויר.

בורא עולם ברחמיו האינסופיים בורא לנו בכל פעם הזדמנויות חדשות. כל שנה מחדש הוא שולח לנו חודש נפלא כזה שבו שערי השמים פתוחים לתשובה שלנו.

"באהבת הקדוש ברוך הוא את עמו ישראל הירבה להיטיב אתנו, וציוונו לשוב אליו בכל עת שנחטא. ואף שהתשובה טובה בכל עת, מכל מקום, חודש אלול הוא המובחר יותר, שמקובל תשובתו משאר ימות השנה, לפי שימים אלו הם ימי רצון מעת שנבחרנו לעם" ("חיי אדם", קלז, א).

כל יום זו הזדמנות חדשה. כל רגע ורגע אדם יכול לעזוב את הרע ולהתחיל לבחור בטוב. אדם מהרהר בתשובה, אדם מהרהר בתשובה, אדם אומר אני רוצה לחזור בתשובה, אז התשובה נוסכת עליו מן אור נקי, אור זך, וכל הדברים הלא טובים שהוא קלקל, הם לא יכולים לפגוע באור הזה, הם לא יכולים לגעת בתשובה כי התשובה היא מעל הכל.

אני לדודי ודודי לי, אני אוהב את ה' וה' אוהב אותי, זוהי הנקודה הפנימית של "אלול". אני מאמין שמה שלא היה ומה שלא יהיה, ה' אוהב אותי אהבה אינסופית. ואני חייב להאמין שגם בי פועמת נקודה יהודית שכוספת ומשתוקקת אל ה'. דוקא כשהילד חולה, ומדוכא, והוא אפילו לא יכול לבטא את המילים שלו בצורה ברורה, הוא מגמגם, דוקא אז אהבת האב מתגברת. וככה גם ה' איתנו. ה' ברחמיו "נותן בים דרך", שאפילו בתוך מצולות ים ששוטפים את האדם בבחינת "כל משבריך וגליך עלי עברו", גם שם יש דרך ונתיב לשוב אליו יתברך..

רבנו אומר שיהודי רוצה לעשות תשובה, הוא רק חושב, הוא עוד לא עשה כלום, מיד מקבלים את תפילתו (ספר המדות תשובה סה). עצם הרצון והתשוקה לשוב בתשובה, פותחים בפני האדם שערי שמים ותפילותיו מתקבלות.

כל התשובה זה רצון. השי"ת רוצה לראות את הרצון שלנו. זה כל מה שבורא עולם רוצה מאיתנו! שנרצה אותו! הקב"ה רוצה את הלב שלנו! שנעשה כל דבר עם רצון! עם חשק! עם אהבה! כיסופים! געגועים! תפילות! רצונות! רבונו של עולם, תבטל ממני את כל הרצונות הרעים, זכה אותי שכל רצוני יהיה רק לרצות אותך.

כשאדם יש לו רצון חזק הוא יגיע לכל מה שצריך להגיע! כי הוא יתפלל על זה בחשק גדול עד שישיג את זה. הוא יעמוד, יתפלל, יבקש, יצעק לה' כאילו כל החיים שלו תלויים בזה, כאילו הוא ממש לא יכול לחיות בלי הדבר הזה. רק זה נקרא חיים. כשיש לאדם רצון. ואיך יחזק האדם את הרצון שלו? ע"י שיתפלל על זה בעצמו, רבונו של עולם תחזק לי את הרצון, תן לי חיים, תרחם עלי. איך עוד מחזקים את הרצון? על ידי שלומדים על הדבר שרוצים לחזק את הרצון אליו. כמו אדם שרוצה להתחזק בקדושה למשל, בשמירת העיניים שלו, שיקרא מתוך הספר שאין לי אפילו מילים לתאר כמה הוא גדול, ונפלא, ואמיתי שנקרא  "בריתי שלום" וככה יתעורר בו כל פעם שיקרא בו רצון מחדש, ועם הרצון הזה שהתעורר בו יעמוד בתפילה ויוציא את רצונותיו בפיו וכך בכל דבר ומדה.

כשאדם זוכה לנתב את הרצונות והכיסופים שלו למקומות טובים, כשהוא מתחבר לרצון האלוקי ורוצה מה שה' רוצה, זה נקרא שהוא בוחר בטוב. בוחר בברכה. בוחר בחיים.

"חיים של ברכה" אנחנו מבקשים בין היתר בכל שבת שמברכים בה את החודש. ואין ברכה גדולה יותר מזו של יהודי שזוכה להרגיש קירבת ה'. ומתי מרגישים הכי חזק את קירבת ה'? כשהנשמות מתחברות. כשעושים משהו בשביל השני. אהבת הבריות מחוברת עם אהבת ה'. הדרך אל ה' חייבת לעבור דרך הכרת מעלתו של כל איש ישראל. עין טובה זה שיא החיבור אל ה'. כמו שעין רעה זה שיא הפירוד. כל חייו צריך אדם לעבוד קשה כדי לסגל לעצמו עיניים טובות. זו עבודה לכל החיים. וממי אפשר ללמוד אם לא מדוד המלך. הוא אהב את כולם. היתה לו כזה אהבת הבריות שאי אפשר לתאר. הוא היה גם יפה עינים וגם טוב רואי. יפה עיניים – בעל עין יפה. נותן עם כל הלב. מחובר למשפיע, לשורש הנתינה. טוב רואי – בעל עין טובה, רואה רק טוב, שמח בשמחתו ובהצלחתו של כל אחד ואחד.

רק עין טובה, רק עין יפה, דוד מלך ישראל חי וקיים כי הוא הגיע לבחינה הזו שהיא הכי גבוהה. אין מדרגה יותר גבוהה מזה. אי אפשר להבין מה זה הכוח הזה להחליט שלא אכפת לי מהעולם ומעביר על מדותיו וסולח על הכל ואוהב את כולם. צריך להגע בעניין הזה של בין האדם לחברו עד הקצה. מתי זה הכי קשה? כשמדובר ביהודי שפגע בך, אז יצר הנקם בוער. לעזור לו? מה פתאום! "אתה צריך לרחם, לאהוב ולהיטיב גם למי שעשה לך רע, גם כלפי מי שלא התנהג אליך בצורה ישרה, גם כלפי מי שהסב לך יסורים זאת נקודת המבחן של האדם, אם הוא עובד לתועלת עצמו או לשם שמים – דווקא כאן צריך האדם לתת, לגמול חסד, לאהוב" ("תומר דבורה").

אדם צריך להחליט: אני רוצה לעבור את החיים האלה בלי לפגוע בשום בריה!

 אפילו מי שפוגע בי. אני לא אפגע בו ולא אצער אותו, אדרבא, אסלח ואמחל לו. אני לא אפגע ולא אצער שום אדם.

איך מכניסים ברכה לחיים? כל תוך הפרשה.

"כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך" (טו, י).

בורא עולם מעולם לא ביקש מאתנו את מה שאיננו יכולים. כשקשה לך, כשאתה לא מרגיש כלום, כשהכל כבד, תעשה משהו קטן. משהו שאתה כן יכול. קשה לך לעשות? תדבר! גם לדבר קשה לך? תלחש, תזיז את השפתיים בלי להשמיע קול. ואם גם זה קשה, אז תחשוב. אני יודע אבא שאתה זה האמת. אני יודע שבלעדיך אין לי חיים, שרק איתך טוב לי, רק שעכשיו קשה לי. אני מאמין שאחרי הירידה תבוא עליה כי ככה היה תמיד, אחרי החושך הגיע אור.

ו"בגלל הדבר הקטן הזה יברכך ה' אלוקיך". בגלל הדבר הקטן הזה שאתה מתאמץ בכל זאת לעשות.

"בנים אתם לה' אלוקיכם" (יד, א).

אבא רוצה רק טוב לילדים שלו. הוא לא עושה להם שום דבר רע בחיים. כשמסתכלים ככה על החיים, בעיניים של אמונה, הם הופכים להיות יותר טובים, יותר נעימים, יותר נפלאים. מה שקרה לי זה לא עונש. זה גם לא איזה ביש מזל. אצל הקב"ה אין מושג הענשה לשם עונש. בורא עולם עוסק בתיקון, וגם כשיש צורך להרוס, זה בא כדי לבנות. זה לא קללה, זה ברכה, גם אם זה כואב לפעמים.

כשאדם חי עם אמונה, הוא מבין שהוא לא יכול להסתדר לבד, הוא מוכרח את ה', ואז הוא כל היום בתפילה ובתחנונים. ככל שיש לאדם יותר בעיות, קשיים, נסיונות, ככה הוא מחפש יותר את ה', כמו אדם שנמצא בחושך ומחפש את האור. כי לאן הוא יפנה? מי יעזור לו? צריך ללמוד להסתכל על כל מה שעובר עלינו במהלך החיים בצורה חיובית כי זה מה שמקרב אותנו אל ה' וקירבת ה', זאת הברכה האמיתית.

"ואותו תעבודו ובו תדבקון" (יג, ה).

צריך לעבוד, לשמור על הזמן, לראות מול העיניים את התכלית, לזכור שיש עולם הבא כי כשזוכרים, חיים בעולם הזה כמו שצריך, משקיעים את העיקר בתכלית, לא בשטויות. כשמבינים וזוכרים שפה לא חיים לנצח, מקבלים את הפרופורציות הנכונות איך לחיות בעולם הזה. יש כל כך הרבה מה לעשות פה שאין זמן לדבר על אחרים, לשמוע על אחרים, זה כבר לא מעניין. אדם רוצה להספיק עוד ועוד, הוא מנסה למעט בשינה, הוא עושה לעצמו כאלה סדרים שאין לו זמן להרים את הראש. מסופר על ה"שאגת אריה", שלפני פטירתו נכנסו אנשי החברה קדישא ובקשו אותו לומר ודוי והוא אמר להם: "אין לי מה לחזור בתשובה, לא היה לי זמן לעשות עבירות, כל הזמן למדתי בלי הפסקה". גם אשה, יש לה יראת שמים, יש לה שכל בריא, אם יש לי זמן היא תגיד עוד ספר תהילים, תעשה עוד שעה התבודדות, לשבת לדבר על אנשים?! הזמן זה הדבר הכי יקר בעולם וכשיודעים לנצל אותו ולשמור עליו יש הרבה ברכה בחיים.

"ושמחת לפני ה' אלוקיך" (יב, יח).

השמחה הכי גדולה שלי שאני לומד לחיות עם ה'. שאני יותר ויותר מודע למציאות של השם, בכל מקום, בכל זמן ומצב. שמחה בזכות המופלאה הזו להיות בנים של מלך מלכי המלכים, שמחה ביהדותנו. זה השורש של השמחה. שום דבר לא יכול להעיב עליה. רבינו הקדוש: "כשיזכור היטב חסד השם יתברך עליו שלא עשהו גוי, בודאי שתגדל שמחתו מאד. והיא שמחה שאין עליה עצבות, כי אם הוא משמח עצמו בדבר שעשהו הוא בעצמו -  על זה אפשר למצוא חסרונות בכל דבר. אבל בזה שלא עשני גוי, שהוא רק מהשם יתברך, שהשם יתברך עשה כך וחמל עליו ולא עשהו גוי, איך אפשר למצוא חסרון בזו השמחה? (סוף סיפורי מעשיות).

אלול חודש הרחמים והסליחות. אתה מבקש מה' רחמים? אתה מבקש שהקב"ה יסלח לך? תרחם על בני אדם! תסלח להם! אם כך תעשה, הישועה שלך לא תאחר לבוא.