״רק כשהעץ מוטל על הקרקע מתברר כמה גבוהה הוא היה, תעריכו את מה שיש לכם בידיים כי ביום שזה יעלם ויתפוגג.. תבינו כמה ערך היה לו בעולמכם״.
לא היו ימים טובים לתשקורת השמאלנית בישראל כחמשה עשר באב, בו שרפו תינוק ערבי ודקרו את צועדי המצעד...
איזה אישה אחת באה לבעלה ואומרת לו:"אנחנו צריכים לקנות לאמא שלי מתנה,והיא רוצה משהו חשמלי." הבעל מציע :"תקני לה כיסא...."
מהימן גדול היה רבי יחיאל ודלתותיהם של כל הבנקים היו פתוחות לפניו, והיה נוטל מבנק זה ונותן לזה, וחוזר ונוטל מזה ונותן לזה. כך נהג כל ימיו: נוטל ונותן, נוטל ונותן. לסוף שמט. נתכנסו אצלו מנהלי הבנקים ואמרו לו:
רבי יחיאל, היתכן? אדם חשוב כמותך?
נתכעס רבי יחיאל והחזיר להם:
רבותי, מה אני בעיניכם? שמא שמש או משרת אני לכם, שאהיה רץ עד זיקנה ועד שיבה מבנק לבנק, כדי ליטול מזה וליתן לזה? דייכם, שטרחתי עד עתה; מעכשיו לכו וטלו בעצמכם זה מזה.
סוחר שמט. נכנס אצלו אחד מבעלי-החובות והתחיל טוען לפניו:
כיצד לא יכך לבך לעשות עמי רעה גדולה כזו? חוץ ממה שבידך אין לי כלום. עכשיו אני זקוק לפשוט יד לבריות ולבקש נדבה.
אמר לו השמטן:
אל תירא. לפרעון החוב שלך יש לי מקור נאמן. רואה אתה גדר דחויה זו שלפני חצרי? כאן עובר העדר פעמיים בכל יום תמיד. בבוקר, כשהוא יוצא לרעות בשדה, ובערב, כשהוא חוזר מן השדה. וכל אימת שהרחלות עוברות כאן פקעות-צמר נתלשות מעל גבן ונתלות בחדרי הגדר. אותו צמר לך הוא כולו וממנו תשתלם.
שמע בעל-החוב וגיחך. אמר לו השמטן:
אל תצחק ידידי. "לא תעמוד על דם רעך" כתיב. תינח אתה, שממונך כבר מובטח לך; שאר בעלי-החובות – מה תקנה יש להם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.