סיפור לכבוד מוצאי שבת

שני עוברים תאומים בבטן אמם, מנהלים שיחה.
שואל העובר הזכר "תגידי, את מאמינה בחיים אחרי הלידה?"
"ממש לא!", משיבה הנקבה. "איך אפשר לחשוב בכלל על חיים במקום אחר? זה לא הגיוני!"
"את לא חושבת שאחרי הלידה יהיה אור לבן חזק, ופתאום נגלה עולם שלם שלא הכרנו?"
"אוי, נו, אתה שוב מדבר שטויות. יש לנו חבל טבור והוא כל כך קצר. איך נוכל לאכול? ואיך נוכל לזוז? הרי אנחנו לא יודעים ללכת!"
"אולי החיים שם אחרי הלידה הם שונים, ולא יהיו לנו המגבלות הפיזיות שיש לנו עכשיו?"
"תכף תגיד שאתה גם מאמין בקיומה של 'אמא', נכון?", מצחקקת הנקבה.
"האמת היא שאני מאמין...", אומר הזכר, מבויש.
"טפשון, עוד רעיון לא הגיוני. אתה אי פעם ראית את 'אמא'? ואיפה ה'אמא' הזאת עכשיו? למה היא לא פה? למה היא לא דואגת לנו, מאכילה אותנו, שומרת עלינו?".
"אני מאמין שהיא פה, סביבנו," משיב הזכר.
"לא היא לא פה. אם היא היתה פה, היינו רואים אותה. היו לנו הוכחות מדעיות לקיומה. אמא לא קיימת. אין חיים אחרי הלידה. אחרי הלידה הכל שחור, קודר ורע. הלידה היא הסוף. ככה זה ואין מה לעשות. תוציא לך את הרעיונות האלה מהראש ותהיה הגיוני."

שבוע טוב ומבורך לכל מי שמאמין בבורא עולם.
כי אין עוד מלבדו.