"וביום
שלישי בשבת, ארבעה ימים לירח מרחשוון, שנת [ארבעת אלפים ותשע מאות ו]שש
ועשרים ליצירה, יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול
והקדוש והתפללתי בו ביום חמישי, ששה ימים לירח מרחשון. ובאחד בשבת תשעה
בחודש יצאתי מירושלים לחברון לנשק קברי אבותי במערה. ואותו יום עמדתי במערה
והתפללתי, שבח לא–ל על הכל. ושני הימים האלו, שהם שישי ותשיעי במרחשון,
נדרתי שיהיו לי כמו יום טוב ותפילה ושמחה בה' ואכילה ושתייה. א–להים יעזרני
על הכל, ויקים לי 'נדרי לה' אשלם' אמן. וכשם שזכיתי להתפלל בה ובחורבנה,
כך אראה אני וכל ישראל בנחמתה מהרה אמן". (ספר חרדים, מצוות התלויות בארץ
ג', וכן בסוף פירוש הרמב"ם למסכת ראש השנה. אגרות הרמב"ם, מהדורת שילת, עמ'
רכו.)
עדות זו מגובה
באגרת אחרת לרבי יפת הדיין, בה הרמב"ם ציין ששניהם, יחד עם אביו ואחיו של
הרמב"ם, "ארבעתנו הלכנו בבית ה' ברגש", הלשון אשר בה משתמש הרמב"ם במשנה
תורה לתיאור ההליכה בעזרה: "וכל הנכנס לעזרה יהלך בנחת במקום שמותר לו
להיכנס לשם. [...] ומהלך באימה וביראה ורעדה שנאמר בבית אֱלֹהִים נהלך
ברגש"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.