יושב
אני ספון במשרדי עצוב ודומע, מבלי יכולת לעכל את פטירתו של איש הזמר
והשמחה הרב אלי ליפסקר ע"ה. החלטתי להעלות על הכתב את רחשי ורגשי ליבי לאיש
יקר שהיה אהוב על הבריות. הרבי מליובאוויטש כינה אותו 'בעל המנגן שלי',
ועוד בצעירותו כאשר הגיע היישר מהעיר לוד לניו יורק לחצרו של הרבי, דאג
הרבי לממן לו את לימודי המוזיקה, והוא היה הראשון שהקים את פרחי ניו יורק,
כאשר לקח ילדים והקים את המקהלה הראשונה שהגיעה לישראל בשנות השבעים. לאלי
היה כשרון וחוש מיוחד למוזיקה בניחוח של פעם. ניגוני חב"ד והתפילות
החב"דיות היו שגורות בפיו בטעם מיוחד שגורמות לכל אדם להרגיש מחובר לטקסט
של התפילה או הניגון. כל מה שכתב והלחין, היה פרי יצירה מיוחדת. אלי ע"ה
שאף לחדש את הסגנון של החזנות ושל בעלי התפילה בימים הנוראים. הסגנון שלו
היה – נגינה ושירה בהתלהבות ובמרץ רב. עד היום מתנגנים שיריו הקסומים,
'שומר ישראל' ועוד רבים וטובים, כשהם 'נגועים' בייחודיות של אלי וממעוררים
בך רגש עד דמעות. פטירתו קטעה פעילות שוקקת של יותר מארבעים שנה, בה הטביע
את חותמו על הזמר החסידי בכלל, וחב"ד בפרט. כאיש משפחה אלי זכה להקים בית
חסידי, בית של הכנסת אורחים ושמחה, והוא היה איש שיח נדיר ולבבי. אין אדם
שהוזמן אליו לסעודת שבת או חג ולא יצא מוקסם מאישיותו ומנדיבות ליבו. הוא
היה איש שמח המתבל את אמרותיו במילתא דבדיחותא כמו שרק הוא ידע. אלי ליפסקר
ע"ה יחסר לנו מאוד כמענטש וכבעל תפילה ומוזיקאי בחסד עליון, שזכה במשך
שנים להופיע בכינוסי הילדים המפורסמים בנוכחות הרבי נשיא דורנו. חבל על
דאבדין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.